תוכחה אפקטיבית

"וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל" (דברים לא, א).

בספרנו הפרשה מדברת אלי (חלק ב עמודים 200-201) העמקנו חקר בפסוק זה, וכאן נכתוב פירוש מזוית שונה.

הגאון רבי יחיא הכהן זצ"ל[1], בספרו חיי שלום בפרשתנו[2], ביאר כי בפסוק זה ישנו רמז כיצד יתנהג הרב עם בני עדתו שכן פעמים שעל הרב לנהוג נשיאותו ביד רמה, ופעמים שעליו לנהוג בענווה ושפלות, וזהו "וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה" שכבר מובא בספרי הסוד[3] כי אין לך כל חכם ומנהיג בישראל שאין בו ניצוץ מנשמת משה רבינו ע"ה מנהיג ישראל, ולזה אמרו בגמרא[4]: "משה שפיר קאמרת", ועתה יבאר את הכלל כיצד ידע הרב להתנהג עם בני קהילתו, ואמר: "וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה" לשון וילך מורה על חלישות ונמיכות רוח, כמו שנאמר: "וַיֵּלְכוּ בְלֹא כֹחַ" (איכה א, ו) ובא ללמדינו שבכל הענינים הנוגעים ליחסיו של הרב עם בני קהילתו, על הרב לנהוג בענווה ושפלות, ולא יגביה רוחו עליהם.

וילמד ממשה רבינו אדון הנביאים מנהיג כלל ישראל שהעידה עליו התורה: "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם" (במדבר יב, ג) אמנם כל זה בענינים הנוגעים לעצמו, אבל בענינים הנוגעים לכבוד שמים ויש בהם כבוד ה' יתברך וכבוד תורתו, יאזור הרב חיל ויוכיח את בני עדתו באומץ ובחוזק עד שיחזירם למוטב, וזהו מה שסיים הפסוק: "וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" לשון דיבור קשה, "אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל" ולא יחניף לשום אדם, בין קטן בין גדול, בין רחוק בין קרוב, עד שיחזירם למוטב, וחפץ ה' בידו יצלח וזכות הרבים תלויה בו.

תוכחת הרב את האנשים תהיה לכל אחד באוזניו דווקא ולא ברבים, כדברי הפסוק: "תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם"[5] (דברים לא, יא).

החתם סופר[6] ביאר מדוע תקנו חכמים שהמלך הוא שיקרא בתורה[7]: "תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל", ועדיף שהוא יוכיח את העם ולא הרב. ותורף דבריו: אם הרב היושב על כסא הוראה מוכיח את אנשי עדתו בדברי מוסר ויראת ה', אזי יש חילוקי דעות בין השומעים קהל מרעיתו, יש מהם האומרים: הרב על מכון שבתו יושב, ומקבל משכורת מאיתנו הקהל, על כן מחפש הוא צדדים במה שימצא להוכיח, גם בלא יסוד, כי אין לו מלאכה אחרת.

ויש מהם אומרים: מה איכפת לו לרב ללכת ולהוכיח אותנו בוקר וערב, שלא לעסוק במסחר בשבת ויום טוב, ללכת כל יום לבית הכנסת, וכדומה, אין לו דאגת פרנסה, כי מחסורו ומשכורתו מוטלת עלינו, אילו היה הוא הרב איש מסחר כמונו – גם הוא לא היה הולך לבית הכנסת, וגם הוא היה עוסק במסחר בשבת וימים טובים, שוכח הוא את דברי התנא "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו" (אבות פרק ב משנה ד).

ממשיך החתם סופר ואומר: גם אם שקר הם דוברים, מכל מקום, בין כך ובין כך, אין הם מקבלים את תוכחת הרב. אמנם המלך אשר מקרב אחיהם הוקם עליהם, והיה בעברו איש מסחר כמוהם ובכל זאת עוסק בתורה והולך בדרכי ה' הישרים, הוא יכול להרים כשופר קולו ולהוכיחם, ודבריו יעשו רושם בלב השומעים.

הרב יוסף ברבי ע"ה[8] מוסיף על יסוד זה ואומר: הוא הדין אדם שהוא בעל תשובה המוכיח את הרבים, דבריו מתקבלים יותר מאשר אדם צדיק גמור, כי השומע את התוכחה אומר בליבו: זה האדם הצדיק, לא טעם את טעם החטא, אילו טעם את מעדן החטא, לא היה פורש ממנו. מה שאין כן בעל תשובה שטעם את טעם החטא ופרש, דבריו מתקבלים ונשמעים יותר.

ודע, שלפעמים הרב יושב ב-ד' אמות של הלכה, ואינו יודע מה קורה בקהילתו, איזה דברים צריכים תיקון וכדומה, על כן טוב אם יהיה לרב מישהו מבני הקהילה שיעזור לו, ויהיו אוזניו כרויות על המתרחש בקהילה, הן דרך הוואצפ הקהילתי, והן דרך מפגש פנים אל פנים עם חברי הקהילה, ובלבד שעוזר הרב לא יהיה נוגע בדבר בדברים שהוא אומר לרב[9].

8

משימה שבועית

בשבוע זה שים לב בוואצפ הקהילתי למישהו שנתקע וצריך כל עזרה שהיא, עזור לו, תקשיב לו, תסייע לו. דבר זה יבנה את אישיותך, וגם אתה מקיים מצוה גדולה וחשובה, ועזרתך וסיועך לזולת – יעמדו לך ימים רבים, בעולם הזה[10], ובעולם הבא.

[1] הרב היה מגדולי חכמי ומקובלי צנעא בתימן, לפני למעלה מ-150 שנה.

[2] עמוד קטז במהדורת שנת תשנ"ג.

[3] תיקוני הזוהר דף א עמוד ב וביאור הגר"א שם, שיעור קומה לרמ"ק אות נה גלות השכינה, פרי צדיק פרשת שקלים אות א, ועוד.

[4] סוכה דף לט עמוד א, שבת דף קא עמוד ב, ועוד.

[5] כן דקדק בכלי יקר דברים א, א, וכן בכלי יקר בפרשתנו על פסוק זה, ועיין עוד בספר מנחת יהודה בפרשתנו של הרב יהודה אבן דנאן (הרב היה מחכמי העיר פאס במרוקו לפני למעלה מ-60 שנה).

[6] הובא בספר מטה יוסף בפרשתנו, של הרב יוסף פיש זצ"ל שהיה מתלמידי החתם סופר.

[7] כדי לכבד ביותר את מעמד הַקְהֵל. אולם גם כאשר אין מלך או שקולו חלש או שהוא קטן, אין המצווה מתבטלת, ויקרא הגדול שבישראל, כגון נשיא, כהן גדול או גדול הדור (עיין תפארת ישראל על סוטה ז, ח; מנחת חינוך מצוה תריב, העמק דבר דברים פרק לא פסוק יא, האדר"ת בספר זכר למקדש פרק א).

[8] בספרו ילדי יוסף מערכת ב ערך בעל תשובה, הרב היה מגדולי חכמי ג'רבא לפני מאה שנה, היה מורו ורבו של הרב כלפון משה הכהן ע"ה.

[9] ראה משנה שכיר בפרשתנו לרב יששכר שלמה טייכטאל הי"ד (עמודים 574-576 במהדורת קרן רא"ם תשע"ה) שעורר על נקודה זו.

[10] כמו שאומר שלמה המלך החכם באדם: שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ (קהלת יא, א). כשתעבוד יחד עם ציבור, זכור את עצת הרב כלפון משה הכהן ע"ה, וזו לשונו: "וַיִּסְעוּ מֵחֲרָדָה וַיַּחֲנוּ בְּמַקְהֵלֹת" (במדבר לג, כה) נראה לי לפרש בדרך רמז במה שהוא ידוע מי שיש לו טבע האימה והחרדה מהצבור תקשה עליו מאד עבודת משרה צבורית, ולכן מי שרוצה לקבל עליו עול משרה צבורית נחוץ לו תחילה להסיע מלבו כל אימה וחרדה צבורית ואחר כך יגש הלאה לכהן ולשרת , ואם לא יעשה כן על הרוב יהיה בצער ואולי באיזה זמנים יוכרח להגיש פיטורין, זהו שאמר: "ויסעו מחרדה" שמתחילה צריך להסיע את עצמו מחרדת ואימת הצבור ואחר כך "ויחנו במקהלות" לשרת במשרות צבוריות ולהיות חונה בתפקידו בתמידות בעזרת האל וישועתו (כן כתב הרב כלפון משה הכהן ע"ה, בספר בן פורת יוסף פרשת מסעי אות א, ספר של רבו הרב יוסף ברבי ע"ה).