תודעת המקדש

"כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם, לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ[1] וּבָאתָ שָׁמָּה" (דברים יב, ה).

הרמב"ם (ספר המצוות מצות עשה כ, ובהלכות בית הבחירה פרק א הלכה א) כתב שיש מצוה לעשות[2] את בית המקדש מהפסוק: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה, ח) ואילו בהלכות מלכים (פרק א הלכה א) כתב הרמב"ם שהמצוה לבנות את בית המקדש נלמד מהפסוק שלנו: "לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה".

הלחם משנה בהלכות מלכים עמד על הסתירה ברמב"ם ותירץ שהפסוק "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ" מדבר על המשכן שהיה במדבר, והפסוק "לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ" מדבר על משכן שילה, וכמו ששם זה מצוה, ודאי שבנין בית המקדש הוא מצוה[3].

הגאון הרב שלמה גורן זצ"ל בספרו תורת המועדים (עמוד 469 במהדורת תל אביב תשכ"ד) כתב לחדש שישנם שתי מצוות נפרדות, מצוה אחת זה לעשות בית לה' שיקריבו שם קרבנות, ואין לזה קשר למקום מסויים.

מצוה שניה היא לאחר שיכנסו ישראל לארץ, ויניח להם ה' מכל אויביהם, אז יש מצוה לבחור מקום שיהיה מיועד לבניית בית המקדש, ולקדש את אותו מקום, ועל ידי כך תותר רק שם ההקרבה.

דע לך קורא יקר, כי יש לו לאדם לתבוע מה' שיהיה בית מקדש (רד"ק שמואל ב פרק כד פסוק כה) וכן על האדם ללמוד היטיב את ענין המקדש ולעורר אנשים על זה, כמו אלקנה אביו של שמואל שעורר את עם ישראל על עלייה לרגל, כמסופר במדרש[4]: אלקנה ואשתו בניו ואחיותם וכל קרוביו היה מעלה עימו לרגל, ובאים ולנים ברחובה של עיר, והיו האנשים שואלים אותם: להיכן תלכו? ענו: לבית ה' בשילה, ותבואו איתנו גם, וכל שנה היו יותר עולים לרגל בזכות אלקנה. אמר ה' לאלקנה: אתה הכרעת את ישראל לכף זכות וחינכת אותם למצוות, בזכות זה תזכה בבן שהוא יכריע את ישראל לכף זכות ויחנך אותם למצוות, וזהו שמואל הנביא.

הרב יהודה הלוי אשלג זצ"ל (ברכת שלום, שמעתי, עמוד רה) מבאר שאם האדם עדיין לא בתודעת מקדש, וקשה לו לעורר את עצמו, וכל שכן שקשה לו לעורר אחרים על המקדש, לפחות יתפלל האדם שיהיה לו כיסופים וחשק לבית המקדש, ואט אט זה ישפיע עליו.

כתב הרב נפש החיים[5]שתכלית כוונת עשיית בית המקדש, שיקדש האדם את איבריו ואת מידותיו ויהיה ראוי בעצמו להשראת שכינה.

אחתום דברי בדברי האמרי אמת (בפרשתנו) ששואל: מדוע פתחה התורה בלשון רבים: "לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ", וסיימה בלשון יחיד: "וּבָאתָ שָׁמָּה"? עונה הרב: כאשר נדרוש אחר הסיבות לחורבן בית המקדש נגלה שזה היה בגלל שנאת חינם, שבגלל שהיהודים היו רבים ומפולגים, והתיקון הוא: "וּבָאתָ שָׁמָּה" – להיות מאוחדים כולם יחד.

8

משימה שבועית

"כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם" (דברים יב, כא)

"אם בית המקדש מתרחק, דע שהוא מִמְּךָ, כי אילו חשקת בו, היתה הדרך קופצת לפניך" (שפתי כהן בביאורו לפסוק זה)

בשבוע זה חשוב על בית המקדש, כיצד יראה, כיצד יבנה, חשוב על טכנולוגיה שתהיה בית המקדש. בהצלחה רבה

[1] הרב פנחס הלוי הורוויץ זצ"ל (בעל ההפלאה, היה מתלמידי המגיד ממזריטש ומרבני פרנקפורט בגרמניה, חי לפני למעלה מ-220 שנה) בספרו פנים יפות בפרשתנו ביאר: כשאדם מתפלל, יתפלל הוא לכיוון השכינה, וזו כוונת הפסוק: "לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ".

ולי נראה לפרש: שצריך האדם לשכן את השכינה בארץ על ידי מעשיו מצוותיו ותורתו, וזה הפירוש "לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ", דהיינו שצריך האדם לחשוב כל הזמן איך לשכן את השכינה כאן בארץ ישראל, הן על ידי בניית מקומות חדשים בארץ, הן על ידי שמירת התורה וקיום המצוות, כמו שאומר המדרש על יצחק אבינו (בראשית רבה סד, ג).

[2] הצפנת פענח (הגאון הרוגאצ'ובי) על רמב"ם (הלכות בית הבחירה א, א) חוקר האם יש מצווה בעצם מעשה בנין בית המקדש, או שהמצוה היא שיהיה בית מקדש, ומעשה הבניה הוא הכנה לקיום המצוה ולא חלק מהמצוה עצמה.

לדעתו המצוה שיהיה בית מקדש, ומביא הרב שינוי לשון בדברי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה, שם כתב הרמב"ם: "מצוות עשה לעשות בית לה', ואילו בהלכות מלכים כתב הרמב"ם: "לבנות", ומבאר הצפנת פענח שיש הבדל בין המשכן למקדש, במקדש המצוה שיהיה מקדש, ובמשכן המצוה לבנות משכן (לפי זה צריך ישוב למה נקט הרמב"ם בהלכות מלכים לשון "לבנות", ואולי נקט כן כי הקפיד על לשון הגמרא, וסמך על מה שנקט בהלכות בית הבחירה שיש מצוה לעשות בית מקדש, דהיינו המצוה שיהיה, כן תירץ הרב אהרן משניות במאמרו ברשת בנושא: מצות בנין בית המקדש), ולפי זה מסביר הצפנת פענח למה הגמרא (שבת דף קיט עמוד ב) אומרת שאין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין המקדש, כיון שאין מצוה בעצם הבניה. וראה את דברי המהרי"ל דיסקין (הובאו דבריו בסידור הגר"א "אישי ישראל", בפירוש שיח יצחק עמוד 373) שלדבריו משמע שיש מצוה בעצם הבניה, ודי בזה.

[3] עיין גם בכסף משנה בהלכות בית הבחירה מה שתירץ בזה, וראה ערוך השולחן העתיד בהלכות בית המקדש פרק א הלכה ח.

[4] ילקוט שמעוני שמואל א רמז עז, וראה גם בדברי רבנו בחיי בסוף פרשת ויקהל.

[5] שער א פרק ד, וראה זוהר חדש שיר השירים דף פ עמוד ב.