מינוי שופטים ודיינים

"לֹא תַכִּירוּ פָנִים1[1] בַּמִּשְׁפָּט, כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן[2], לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ[3], כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא" (דברים א, יז)

הוועדה לבחירת דיינים, חייבת למנות דיינים ראויים ואמיצים, דיינים שבאים כדי לעבוד ולהציל עשוק מיד עושקו, ולא דיינים שבאים בעבור משכורת או הכבוד.

כתב רש"י (בביאורו לפסוקינו) וכן פסק הרמב"ם (הלכות סנהדרין פרק ג הלכה ח) שאדם שממנה את קרובו לדיין, או אדם שממנה דיין בגלל משהו חיצוני, כגון: בגלל שהדיין גיבור, או בגלל שהדיין נאור או בגלל דעותיו הפוליטיות, וכדומה… עובר על איסור לאו מהתורה של: "לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט", שעל ידי זה יבוא הדיין לידי עיוות הדין[4].

רבנו יוסף חיים ע"ה בספרו אדרת אליהו (בפרשתנו) הסביר שאסור לדיין להראות בהבעת פניו שום גילוי של אכזבה או גילוי של הפתעה לנוכח טענותיו של אחד מן הצדדים, ועל ידי כך להטות את הדין לטובתו או לרעתו, כי מיד בעלי הדין יקלטו אם טענתם מרשימה את הדיין, וימשיכו לדבוק בטיעון זה, או ישנו את טיעונם כשיראו את מורת רוחו של הדיין ואי שביעות רצונו מהטענה.

לפי הסבר זה תבין עכשיו את דברי אור החיים הקדוש (בביאורו לדברים א, טז): "ושמעתי מפי חכם גדול חסיד וגדול בישראל, חביב עלי כרוחי[5], הרב רבי משה בירדוגו ע"ה (הרב היה מגדולי חכמי מרוקו לפני 300 שנה) שהיה מדקדק בשעת הדין שיהיו עיניו למטה ולא היה נושא עיניו כל עיקר ושהיה מרגיש שאם היה נושא עיניו לצד ההכרח באיזה אחד מבעלי הדין היה מתבלבל שכנגדו, וככה מסביר הרב את הפסוק: שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם (דברים א, טז) שהדיין רק ישמע את בעלי הדין ולא יסתכל עליהם.

החתם סופר (תורת משה על התורה דף ט עמוד ב) מסביר: "לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ" – אפילו מפני עצמו לא יפחד הדיין, כיון שלפעמים יש לו נקיפות מצפון, וירא הוא שמא לא חקר כראוי או לא הכריע כראוי, והטעם שהוא שהמשפט לֵאלֹהִים הוּא, וה' עם השופט והדיין לעוזרו על דבר המשפט.

ודע לך קורא יקר, "דרך חכמים בדורות הראשונים, שהיו בורחים מלהתמנות לדיינים, אלא במקום שאין גדול שמתאים יותר מהם" (ספר החינוך מצוה תיד[6]).

דודי מרן הראשון לציון הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל היה עשרות שנים דיין, כשהרב נפטר, מצאו פתק שהיה בכיסו, תפילה שהוא חיבר: "חוס ורחם על כל יושבי כסאות למשפט… ותן לי לב שומע ודעת להבין לשפוט את עמך… ויהא ליבי חזק ואיתן להוכיח כל עושי עוול להציל עשוק מיד עושקו, ואל ישיאנו יצרנו להעלים עין חלילה וחס… ותהא אימתנו מוטלת על הבריות, ואהבתנו חקוקה בליבם… ותאזרנו חיל לסבול את עמך".

8

משימה שבועית

"יהא חביב עליך דין פרוטה כדין מאה" (רש"י בפירושו הראשון לפסוקינו)

שים ליבך בשבוע זה, לדברים קטנים, לנושאים קטנים, אל תזלזל ב-לדון בהם, אלא התייחס אליהם כמו שמתייחסים לנושאים כבדי משקל. בהצלחה רבה.

[1] אפילו אם הדיין יודע על פי חכמת הפרצוף, מי זכאי ומי חייב בדין, אסור לו לדון על פי זה, אלא רק על פי ההלכה והדין (דובב שפתי ישנים בפרשתנו, לרב משה די שיגוביא בנבנשתי, הרב חי לפני למעלה מ-450 שנה, בסוף ימיו עבר לסלוניקי ונפטר שם, בנו הרב יוסף הגיע לצפת ונהיה מתלמידי האר"י, וראה ילקוט מעם לועז בביאורו לפסוקנו, וראה פירוש אלף המגן על פסוקנו לרבי אלעזר פאפו ע"ה, וראה כלי יקר לאנייאדו על מלכים א פרק ג עמוד 127 במהדורת מכון הכתב, ועיין בשו"ת הרב"ז שפרן חלק ג סימן מא).

[2] הרב משה דוד וואלי ע"ה בביאורו לפסוקנו (ביאור משנה תורה, תנינא עמוד ו) כתב: כדי להשתוות אל ההנהגה העליונה שלא ניכר שוע לפני דל כי כולם מעשה ידיו, כלומר: כשם שאצל בורא עולם, אין הבדל מעמדות בין עשיר לעני, כי את כולם הוא ברא, כך גם הדיין והשופט, צריך להשתוות להנהגת ה', שאצלו לא יהיה הבדל בדין בין אדם עשיר ובעל מעמד לבין אדם עני (ועיין גם מה שכתב בזה הרב יוסף כנאפו ע"ה בספרו קול זימרה פרשת משפטים עמודים 423-425 במהדורת אות ברית קודש תשס"ח).

[3] החיד"א ע"ה בנחל קדומים אות א בפרשתנו כתב שהראשי תיבות של: "לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ" הם המילה לאמת, לרמז לנו שכל תפקידו של הדיין זה לדון דין אמת ולהוציא את האמת לאור. וכן סופי תיבות של: "לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ" הם המילה אוי, לרמז לנו ש-אוי לדיין שלא ידון דין אמת. המשך הפסוק: "כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא", יש כאן סופי תיבות של המילה יטמא, לרמז לנו שאם הדיין מטה את הדין, הוא מטמא את הארץ.

הרב יעקב אבוחצירא ע"ה בספרו פיתוחי חותם (בפרשתנו) מבאר שכאשר דיין מעוות את הדין, יוצא הוא ממחנה הקדושה, ונכנס אל מחנה הקליפות והסטרא אחרא ובראשן לילית, ויכולה לעשות בו דין כרצונה, ונרמז הדבר במילה "משפטים" זה בגימטריה לילית פחות אחד (479) ללמדנו, שכל עוד הוא דן לפי חוקי התורה, אינה יכולה לשלוט בו, ועוד רמז יש, הראשי תיבות של "תַכִּירוּ פָנִים" עולה בגימטריה לילית (480).

[4] עיין ברכי יוסף חו"מ ח, ב.

דיין ראוי שנבחר שלא כהוגן, לדעת הב"ח (חו"מ ח, א) במקרה כזה אין הממנה עובר על איסור, אך ממידת חסידות לא לעשות כן. דיין ששילם בעצמו כסף על מנת להשיג תפקיד – אסור לכבד אדם כזה ואף יש לגנותו (ירושלמי ביכורים ג, ג, וראה שו"ת יביע אומר חלק ז חו"מ סימן א).

[5] עיין גם בספרו של אור החיים הקדוש – חפץ ה' -על מסכת שבת דף י עמוד ב, שם הוא כותב על הרב ברדוגו: "גדול החכמים הרב ר' משה ברדוגו שיחיה, אשר נפשי קשורה בנפשו ", ועיין גם בשם הגדולים למרן החיד"א ע"ה מערכת ספרים ערך משבי"ר.

[6] המקור של ספר החינוך הוא הרמב"ם בהלכות סנהדרין פרק ג הלכה י, וכן נפסק בשולחן ערוך חו"מ ח, ג.