מלאכים של מצוות

"וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו[1], אֶל עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם"[2] (בראשית לב, ד)

המדרש (בראשית רבה עה, ד) מביא דעה ראשונה שהמלאכים האלה היו שלוחי בשר ודם מעבדיו של יעקב, ולא מלאכים ממש[3]. דעה שניה אומר המדרש בשם חכמים שהיו אלו מלאכים ממש[4], וכן דעת הזוהר הקדוש[5].

דעה שלישית אומר רבנו בחיי (בביאורו לפסוקנו) שיעקב שלח לעשיו גם מלאכים ממש וגם שליחים בשר ודם[6], בטעם הדבר כתב השל"ה הקדוש (תורה שבכתב, פרשת וישלח אות ח) מכיון שמלחמת יעקב עם עֵשָׂו היתה כפולה, מלחמה גשמית ומלחמה רוחנית. כנגד המלחמה הגשמית שלח יעקב שלוחי בשר ודם, וכנגד המלחמה הרוחנית נגד ס"מ, שרו של עֵשָׂו – שלח יעקב את מלאכי עליון, וביאר הרב שאלו המלאכים שנעשו מזכויותיו ומצוותיו של יעקב. דהיינו: יש לנו יכולת לברוא מלאכים!!! הישות הרוחנית הזו היא תוצר מעשיו של האדם.

מעשיו הטובים של האדם יוצרים אנרגיה חיובית, והאנרגיה הזו הולכת עם האדם ושומרת עליו ומלווה אותו כל ימי חייו, כל זמן שהאדם ממשיך לעשות מעשים טובים.

בספר נזר הקודש[7] ביאר שנדמו המלאכים ליעקב כשלוחי בשר ודם, אך באמת היו אלה מלאכים, ומאת ה' היתה זאת, כדי שיוכלו מלאכים אלו לגלות ליעקב את סתרי לבבו של עֵשָׂו.

בספר מנחת יהודה של הרב יהודה ג'זפאן ע"ה בפרשתנו[8], לאחר שהביא בשם האלשיך הקדוש חמישה טעמים למה שלח יעקב אל עֵשָׂו מלאכים ממש, כתב טעם ששי ממה שחננו ה', וטעם זה שבה את ליבי.

ותורף דבריו: מאחר שעשו היה שונא ליעקב כל כך, רצה יעקב לשלוח אליו מלאכי עליון כדי שישא עֵשָׂו קל וחומר בעצמו ויירא מפני יעקב, כי יאמר עֵשָׂו: הלא מלאכי עליון נעשו שלוחיו, משרתיו ועושה רצונו, מעתה אין אני יכול לו, כי ה' עמו.

הרב יצחק פראנסיס ע"ה (מגדולי חכמי סלוניקי לפני 200 שנה) בספרו פני יצחק בפרשתנו ביאר את דברי חכמים במדרש שאמרו שיעקב אבינו שלח מלאכים ממש ל-עֵשָׂו, כדי שעל ידי זה יחזור עֵשָׂו בתשובה, והסביר הרב: יעקב חשב שיאמר עֵשָׂו לעצמו: אם יעקב שולח לי מלאכים ממש מן השמים, סימן שאני אדם כשר וחשוב בעיניו, ואם אחטא ואעבור עבירות, איך ידברו איתי משרתי עליון אלו? וענו המלאכים ליעקב שבאמת עֵשָׂו אחיו עדיין נשאר ברשעתו, ולא חזר ממעשיו הרעים.

אחתום דברי בדבריו של הרב ישראל יעקב אלגאזי ע"ה[9] בספרו שמע יעקב בפרשתנו (דף לט' טור ב במהדורה הישנה) הטעם ששלח יעקב מלאכים אל עֵשָׂו ולא אנשים: רמז לו יעקב על מדת השלום כמו שאמרו בתלמוד הירושלמי (ראש השנה פרק ב הלכה ד): המלאכים חציין אש וחציין מים, ועל זה נאמר: "עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו" (איוב כה, ב).

[1] בבא סאלי ע"ה בספרו אהבת ישראל, ביאר: המילה לְפָנָיו – היא מלשון פנים, ללמדנו ששלח יעקב את מלאכי עליון להסתכל בדמותו החקוקה בכסא הכבוד למעלה, בשעה שישראל עושים את רצונו של ה', הדמות שלו מאירה, ובשעה שאינם עושים את רצון ה' הדמות חשוכה (על פי תקוני הזוהר תיקון כב, דף סה עמוד ב) ורצה יעקב אבינו לדעת אם בעת צרתו יכניע את עֵשָׂו או לא, ולכן שלח מלאכים לראות בכסא הכבוד את פניו של מעלה, אם מאירים הם – יכניע את עֵשָׂו, ואם אינם מאירים – לא יצליח חלילה וחס.

[2] "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו" – יש כאן סופי תיבות גימטריה שם אלהים, שנתכוון יעקב לעורר את הדין, "אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם" – המילים שְׂדֵה אֱדוֹם עולים בגימטריה עם הכולל, שטן (חומת אנך לחיד"א בפרשתנו אות א).

ומרן גאון עוזנו ותפארתנו, רבנו יוסף חיים ע"ה ביאר (ברכת הרי"ח פרשת וישלח עמוד צב) שיעקב אבינו שלח בכוונה תחילה את המלאכים וציוה אותם שילכו לְרַגֵּל בבתים ובחצרות ובכרמים של עֵשָׂו, ונתכוון יעקב בדבר זה ש-עֵשָׂו ירגיש בכך, ויכין את צבאו למלחמה מול יעקב, וכך ידע יעקב כמה חיילים יש לצבא של עֵשָׂו, ויכין צבא כנגדו.

[3] וכן דעת אונקלוס בפירושו לפסוקנו, וכן דעת רס"ג, רבי אברהם אבן עזרא, חזקוני, רד"ק, ועוד…

[4] וכן דעת רש"י בפסוקנו, עיין בתורה שלימה בראשית פרק לב אות טו בשם מדרש ילמדנו, וראה מה שפירש האלשיך הקדוש, ובפירוש כלי יקר, ואור החיים הקדוש בביאורם לפסוקנו.

הרב מסעוד אדרעי זצ"ל, הצדיק מראש פינה (הרב עלה ממרוקו, והתיישב בראש פינה, נפטר לפני 55 שנה) בספרו שפת אמת (הביאו בספר חכמי וגאוני מרוקו בפרשתנו עמודים 315-316) בפרשתנו, כתב שיש שלוש קבוצות של מלאכים: 1. מלאכי השרת העומדים לפני ה'. 2. מלאכים שנבראים ממצוות האדם. 3. מלאכים שנבראים מעבירות האדם. יעקב אבינו ע"ה שלח את המלאכים שנבראו ממצוותיו, ונרמז זה במילים של רש"י "מלאכים ממש", כי המילה ממש זה ראשי תיבות של: ממצוות שעשה.

וקדמו מרן החיד"א ע"ה (פתח עיניים שבת דף מט עמוד א ד"ה מצוות, וכן הוא בנחל קדומים בפרשתנו אות א) שאת המלאכים שנבראו מלימודו ותורתו שלח ל-עֵשָׂו, והביא הרב החיד"א שזכה הוא עצמו לכוון לדעת המבי"ט (צפנת פענח וישלח דרוש שני), וכן כתב הרב עזריה פיג'ו ע"ה בספרו בינה לעיתים (עת המשפט דרוש ב, הרב היה מגדולי חכמי איטליה לפני 400 שנה).

בספר צלח רכב של הרב יצחק מג'לד זצ"ל (הרב היה חכם באשי בעירק לפני מאה שנה) כתב הרב בפרשתנו (עמוד קו במהדורת אהבת שלום התש"ע) שכאשר אדם עושה מצוה בכוונה שלימה, הוא בורא מלאך שלם חזק ויציב, וכשאדם עושה מצוה בלי כוונה, אזי נברא מלאך שאינו שלם אלא מלאך רעוע, ויעקב שלח ל-עֵשָׂו, מלאכים ממש שנבראו מהמצוות שעשה ולא מלאכים רעועים, ועל מלאכים הנבראים ממצוות האדם – אמר ישעיה הנביא (נח, ח): "וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ".

לעומת זה דעת הרב מדרש תלפיות (אות י ענף יעקב) לרבנו אליהו הכהן האיתמרי מאיזמיר ע"ה שיעקב שלח ל-עֵשָׂו – מלאכי חבלה ושדים, כדי שיפחד עֵשָׂו ממנו.

החיד"א ע"ה מביא בספרו דבש לפי מערכת מ אות לה, בשם הרב שמשון מאוסטרופולי הי"ד, (בספרו ליקוטי שושנים דף יב סוף עמוד א ותחילת עמוד ב) ששמותיהם של המלאכים ששלח יעקב אבינו, היו: מיכאל, מלכיאל, שננדיאל, וראשי התיבות שלהם הם: ממ"ש, וזה מה שכתב רש"י: "מלאכים ממש", ושמות מלאכים אלו בגימטריה המילה "עזרת" וכן הגימטריה של "וישלח יעקב מלאכים" עולה גם עזרת, וצריך לכוון בזה בתפילה כאשר אומרים: "עזרת אבותינו, אתה הוא מעולם".(וראה קהלת יעקב (יולס) ערך עזרת).

[5] פרשת וישלח סוף דף קסה עמוד ב ותחילת דף קסו עמוד א. הזוהר שם עומד על השאלה מדוע הפסוק בתהילים (צא, יא) כותב: "כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ", "מַלְאָכָיו" לשון רבים, ואילו בתהילים פרק לד פסוק ח כתוב: "חֹנֶה מַלְאַךְ ה' סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם", "מַלְאַךְ" לשון יחיד? עונה הזוהר: שהפסוק "כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ" עוסק בשאר מלאכים הבאים אל האדם לשומרו, ואילו הפסוק "חֹנֶה מַלְאַךְ ה'." מדבר על השכינה הנקראת מלאך ה', והיא מקיפה את הצדיק מכל צדדיו, כדי להצילו מכל פגע רע.

[6] רבנו בחיי כותב, שכן נראה גם דעת האבן עזרא, ממה שכתב בפרשת וירא ובפרשת בלק: "ואם תבין סוד מלאכי אברהם, גם יעקב, אז תבין האמת".

[7] על בראשית רבה עה, ד, עמוד קלג-קלד, נזר הקודש ג בהוצאת זכרון אהרן תשע"ה, הרב יחיאל מיכל מגלוגא זצ"ל, הרב היה מגדולי הרבנים בפולין ובגרמניה לפני 300 שנה.

[8] הרב היה מגדולי חכמי תימן לפני 200 שנה.

[9] היה מגדולי חכמי איזמיר והגיע לירושלים והוכתר כראשון לציון, חי לפני למעלה ממאתיים חמישים שנה.