חינוך הילדים

"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת[1] יִצְחָק בֶּן[2] אַבְרָהָם[3], אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק"[4] (בראשית כה, יט)

היינו מצפים שיהיה כתוב: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק", ואחר כך יהיה את שמות הילדים שלו, או את המעשים הטובים שלו והמקרים והמאורעות שקרו לו[5]. מדוע התורה כותבת אחרי "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק", "אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק"?

נראה שהתשובה לשאלה זו כתובה בהמשך: "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ" (בראשית כו, א) יצחק רוצה לרדת מהארץ למצרים כמו אברהם אביו, ואומר לו הקב"ה שלא ירד למצרים, אלא: "גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ" (בראשית כו, ג) למה יצחק זוכה בכל זה? עונה לו ה': "עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֺתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" (בראשית כו, ה).

כאן נשאלת השאלה: יצחק לא עשה דברים טובים? הוא לא זכאי בזכות עצמו לירושת הארץ? רק בגלל המעשים של אבא שלו?

אומרים חז"ל[6]: מי זה ששמר משמרתי? אמרה מידת החסד לה': אני מיותרת בעולם כי אברהם הוא שומר את משמרתי, הוא מייצג אותי בעולם ועושה חסד. אברהם לימד את יצחק, "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (בראשית יח, יט).

אם כן גם יצחק שמר את משמרתי ועשה חסד, וגם רבקה. אולי זה הפירוש: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק", על ידי החינוך שנתן אברהם ליצחק, יצחק המשיך אותו בעולם, זה התולדות.

דהיינו: התולדות של יצחק הם המעשים של אברהם, המשך דרכו של אברהם, וזו הזכות שלו. זה הגדלות של החינוך של אברהם, הוא חינך את יצחק, ויצחק המשיך בדרך שלו, ובגלל זה אומר לו הקב"ה: אני אברך אותך, אני אבטיח לך לקיים את השבועה. (זכיתי לכוון לדבריו של הרד"ק בביאורו לפסוקינו)[7].

למדנו שההורים מזכים את הילדים. מתפללים עליהם, מברכים אותם, עושים מעשים טובים שנזקפים לזכות הילדים. מצד שני יש כוח לילדים שהם עושים מעשים טובים וממשיכים את דרך ההורים. בן מזכה את הוריו, כאשר אומרים האנשים: "כמה נאים מעשיו של ילד זה"[8] הם יודעים שזה בזכות ההורים שלו, ובזכות החינוך שלו[9].

והזכות הזו נשמרת להורים גם אחרי מאה ועשרים שנה, אם הילדים ממשיכים את דרכם, ועל זה נאמר: "ברא כרעא דאבוה"[10], הבן דומה לאביו, ומתגלות בו התכונות אופי והתנהגויות כמו של אביו.

8

משימה שבועית

חשוב על מעשה טוב שהוריך או הסבים והסבתות שלך, היו גאים בך אם היית עושה זאת, והשתדל בשבוע זה לעשות את המעשה הטוב. בהצלחה רבה

[1] בשולחן ערוך (אבן העזר סימן א סעיף ה) נאמר שאם הבן סריס שאינו יכול להוליד, אביו לא קיים מצוות פריה ורבייה, בא הפסוק ללמדנו: שאברהם הוליד את יצחק, דהיינו שאברהם קיים בלידת יצחק מצוות פריה ורבייה, רק אחרי שיש ליצחק בנו ילדים (בגדי ישע עמוד שכא, רבי ישעיה עטיה, הרב היה מגדולי חכמי ארם צובא לפני 250 שנה, הובא פירושו בספר מרגליות מרבותינו שבסוריא עמוד 97, וראה בנחל קדומים לחיד"א בפרשתנו אות ג שהביא פירוש זה בשם מהר"ם בן חביב בדרשותיו כתב יד, וכן כתב חידוש זה בעצמו בספר ארוחת תמיד בפרשתנו לרבנו שמואל יצחק מודיליאנו, מגדולי חכמי סלוניקי, חי לפני 350 שנה).

[2] מכיון שאברהם אבינו אביו של יצחק – נתכוון לטובה בזיווג, שיהיה לו בן צדיק, ונתן לו אור מקיף טוב, זה גרם ליצחק להיות צדיק ולעשות מעשים טובים (מאורי אור, הרב מאיר ביקייאם בפרשתנו עמוד עד ובפרשת ויחי עמוד קמג במהדורת שובי נפשי, על פי דברי האר"י בשער הגלגולים הקדמה י ובספר הגלגולים פרק מז ובליקוטי תורה פרשת וירא ד"ה והנה).

[3] .  עיין באור החיים הקדוש בפסוקנו, בפירושו השלישי מתוך שמונת פירושיו: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם" שבאמצעותם "אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק", כי אם לא היה את יעקב שפדה את אברהם מכבשן האש (ראה ישעיה כט, כב, ובבראשית רבה סג, ב), אברהם כבר היה נשרף באש קודם לידת יצחק.

וכתב רבנו מאיר ביקייאם ע"ה (בספרו מאיר לארץ, בסוף פרשתנו, הרב היה מגדולי חכמי איזמיר, לפני 300 שנה): "ישתומם לב האדם בשומעו דברים אלו, שבזכותו יעקב ניצל אברהם, וכי לא נמצא באברהם זכות להינצל, מי שקיים אפילו עירובי תבשילין (יומא כח:), עד שהוצרך שזרעו אחריו יצילנו"?.

עונה הרב: נראה לעניות דעתי על פי דברי רבנו האר"י (בספר הגלגולים פרק ד, וראה עוד בגולל אור מערכת ה אות ב במהדורת שובי נפשי) שאמרו בגמרא ירושלמי (ברכות ב, ח) על רבי בון שנפטר בגיל 28, ויגע בשנים אלו מה שתלמיד ותיק לא מסוגל לעשות, שרבי בון לא נפטר מסיבת איזה עוון חלילה וחס, אלא השלים את תיקונו בעולם ולכן נפטר ומת.

ומכיון שאבות העולם תיקנו את חטא אדם הראשון שנתגלגל בהם (האר"י הקדוש בספר הליקוטים בפרשתנו סימן כח ד"ה על דרך הרמז), אברהם תיקן את עוון עבודה זרה, על ידי הכבשן, יצחק תיקן את פגם שפיכות דמים על ידי העקידה, יעקב תיקן את גילוי עריות, והיתה מיטתו שלימה.

לכן: מכיון שאברהם אבינו כבר השלים תיקונו, היה ראוי שישרף וימות, כיון שזה היה תיקונו בעולם, אלא שצפה ה' שממנו יוולד יעקב שמיטתו תהיה שלימה, אמר שכדאי הוא להינצל בזכותו של יעקב, ולא בזכותו של יצחק שיצא ממנו עשו.

[4] עיין באוצרות הרמח"ל בפרשתנו שביאר את פסוק זה בדרך רמז על משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, עיין שם בדבריו, ובספר אור עולם של הרב משה דוד וואלי ע"ה בביאורו לפסוקנו כתב שראשי תיבות "אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק" עולים בגימטריה טוב, ללמדנו שרק כאשר זכה אברהם ונשתנה שמו מאברם לאברהם לאחר ברית המילה, זכה אל השלימות, ואז הוליד בן שהיה צדיק וטוב כמותו (ממשיך הרב: ואין להקשות מבני קטורה שהולידם לאחר השלימות, והיו רשעים כל כך, עד שהוצרך לשלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי, כי הענין הוא שצריך שלימות של המזריע ושילמות המקבל, ובבני קטורה היה שלימות המזריע, אך לא שלימות המקבל).

[5] עיין בבראשית פרק לז פסוק ב, ובמחלוקת הראשונים שם, האם "תולדות" פירושו המאורעות והמקרים שקרו לו (רד"ק, אבן עזרא, רלב"ג, ספורנו, ועוד) או "תולדות" פירושו בניו וזרעו (רש"י להבנת הרא"ם, רמב"ן, רבנו בחיי, תרגום יונתן בן עוזיאל, ועוד) ויש שביארו ש-המילה "תולדות" כולל את שניהם, גם את מעשיו של האדם ומאורעותיו, וגם את צאצאיו (רבי אברהם בן הרמב"ם, וכן כתב הרב שמואל אלמושנינו ע"ה בדעת רש"י בראשית ו, ט בפירושו השני. הרב שמואל אלמושנינו, הוא דון שמואל אלמושנינו, המופיע בתשובות הריב"ש בסימן תנה ובסימן תע, חי לפני 650 שנה לערך בספרד, וראה בהקדמת הרב יהודה כלץ לספר משיח אלמים, והובאו הדברים בספר ארזי הלבנון חלק ד עמוד 2169 של ידידנו הרב שמעון ואנונו הי"ו).

[6] כד הקמח ערך אורחים בשם הירושלמי, ספר הבהיר אות יח, וראה תורה שלימה בראשית פרק כו אות לב.

[7] וכעין זה בספר אור עולם לרבנו משה דוד וואלי ע"ה בביאורו לפסוקנו.

[8] "בְּנִי, אִם חָכַם לִבֶּךָ, יִשְׂמַח לִבִּי גַם אָנִי" (משלי כג, טו) הגאון מוילנא בפירושו למשלי (שם) כתב: האב ובנו הם משורש אחד, ובעת הבן יחכם ליבו וישמח, אף שלא יגלה חכמתו החוצה בדיבורו, אז תכף גם לב האב שמח, כמו "מגנט", כשחותכים אותו לשניים, כשחלק האחד מתנועע, גם החלק השני יתנועע, וכתוצאה מכך גם ה' שמח "יִשְׂמַח לִבִּי גַם אָנִי", הוא כנסת ישראל שנקראת "אָנִי" (וראה בספר מעגלי צדק חלק ראשון על מדרש רבה בפרשתנו, של הגאון הרב צדוק אליאס הי"ו).

רבנו יעקב אבוחצירא ע"ה (בפיתוחי חותם בפרשתנו) כתב: "כל הרואים את מעשיו ומידותיו של יצחק, מצביעים עליו ואומרים: מזרע אברהם הוא".

[9] אפילו אם הוריו לא חינכו אותו, ואפילו היו רשעים, הבן מזכה את הוריו שנמצאים בעולם העליון, אם הוא לומד תורה בעולם הזה, כמו שמספר הזוהר (זוהר חדש רות דף קג עמוד א) על רבי זמיראה שראה קצב רשע מהגליל העליון, שנידון בשמים ביסורים קשים, הלך ומצא רבי זמיראה את בנו, שהיה רשע כמו אביו, והחזירו בתשובה, ולימדו תורה, עד שגדל מאוד בתורה, והוא רבי נחום הפקולי, ונקרא כך על שם שהוציא את אביו מדין של עולם העליון, כדברי הפסוק: "פָּקוּ פְּלִילִיָּה" (ישעיה כח, ז) פָּקוּ זה לשון הוצאה, פְּלִילִיָּה זה ענין דין ומשפט.

[10] עירובין דף ע עמוד ב, ורש"י כתובות דף צב עמוד ב ד"ה בבעל חוב.