חברון עיר של חיבורים

"וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן[1] בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ" (בראשית כג, ב)

הרב חיים פלאג'י ע"ה כתב: "בשבחה של חברון, אין צריך להאריך"[2], כלומר: כולם יודעים את מעלתה וקדושתה, ואכתוב פנינים בקצרה:

מדוע אבות האומה: אברהם יצחק ויעקב, קבעו את מקום מושבם בחברון[3]? ביאר רבנו בחיי (בראשית כג, ב) שכל הקבור שם מתחבר עם העולם העליון, ומשם זוכות הנשמות להתחבר לשורשם הוא כסא הכבוד, כי שם במערת המכפלה אומר רבי שמעון בר יוחאי – נמצא הפתח של גן עדן[4].

אבות העולם הם הצוהר והפתח והמשקפיים איך מסתכלים על העולם, כי הם קיימו את התורה שנקראת חבר[5], רק התורה יכולה לחבר את חלקי העם השונים כיום, ודרכה אנו מתחברים לבורא עולם[6].

החיד"א ע"ה כתב (פני דוד בפרשתנו אות א) שחברון זה ראשי תיבות של: חיבור בין נפש רוח ונשמה, אם אדם יודע להתחבר נכון, יש חיבור, ואם חס וחלילה אינו יודע, יש חורבן. הבחירה בידיים שלנו.

ולפי ביאור זה יתבארו דבריו של החיד"א (בחומת אנך בפרשתנו אות ב): ואפשר לרמוז "וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד"… דנודע דאברהם ושרה היו גלגול אדם וחוה[7], וזה שאמר "וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן" ראשי תיבות: חוה בנפש רוח ונשמה, וראשי תיבות: אשובה ששבה אל מקומה, וסופי תיבות: "וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד" אדם ותיבת "וַיָּבֹא" גימטריא חוה[8].

הרב דוד בן שמעון ע"ה בספרו הנפלא שער החצר (אות שפ) מדבר הרב בשבח מעלתה של חברון, כך סיפר הרב: אדם קדוש אחד חלם שהקהל אומרים לו שידרוש על מעלת חברון, וכך היתה הדרשה: "התחלתי ואמרתי תדעו שאני רוצה לדרוש על מעלת חברון לא בשביל שאני דר בתוכה אלא דורש אני לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, הלא תדעו שחברון לשון חיבור ואחווה, שהדרים בתוכה צריכים להיות באהבה ואחווה שלום וריעות, ולזה אבותינו הקדושים הטמונים בתוכה לא היו רוצים להיזכר כבודם על מחלוקת"…

בספר זכירה לחיים (בראשית רבה וישב פרשה פד) כתב רבנו חיים פלאג'י ע"ה: "הדר בחברון הוא תיקון לפגם הברית"[9] (כי פגם הברית הוא פיזור כח החיים, וחברון היא איחוד וחיבור של כח החיים והטוב בעולם).

למדנו אם כך שצריך להיות מחובר. להיות מחובר לרוחניות ולנשמה שבתוכנו, להיות מחובר לרצון האלוקי שבתוכנו, להיות מחובר למצפון שלנו.

זה החיבור שחברון מלמדת אותנו: חיבור בין האדם לעצמו, חיבור בין אדם למשפחתו, לקהילה שלו, ולעם שלו, ובין אדם לאלוקיו.

אחתום דברי בדבריו של רבי שמעון בר יוחאי (תיקוני זוהר תיקון יג דף כח עמוד ב): כל הניסים שיהיו לעתיד לבוא בארץ ישראל, יהיה בזכות העיר חברון, ששם קברי האבות.

[1] "חברון" משורש חבר (רש"ר הירש בראשית כג, יט) ובמדרש אגדה (הובא בתורה שלימה בראשית כג אות יד) כתב שחברון נקראת על שם אותו חבר שקנה את המערה, הלו הוא אברהם אבינו, שעליו אומר המדרש (בראשית רבה לט, ו) את הפסוק: "שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ" (תהילים מה, ח). ובמדרש אור האפילה (הובא בתורה שלימה שם באות טו) כתב שחברון נקראת על שם שנתחברו בה איתני עולם, ובהערה טו התורה שלימה שם הביא מדרש שכל טוב שחברון נקראה כך על שם ששם מקום מנוחתם של האבות וחברותיהן (בנות הזוג שלהם, האימהות הקדושות) ובזוהר הקדוש (חלק א דף קכב עמוד ב) כתב שחברון לשון חיבור.

על חברון עיין באריכות בספר חן המקום של הרב אריה הנדלר עמוד 291 והלאה, ובספר ישועות מנחם של הרב ליבמן עמוד 286 והלאה.

[2] ארצות החיים שער ב אות לו.

[3] בראשית לה, כז, וראה חידושי אגדות למהר"ל סוטה דף יג עמוד א ד"ה שנקברו. ונראה לפרש על פי פירושו של הרב אליעזר בן ארחא לפרקי אבות (בכתב יד, הובא בספר הנפלא ישיבות בגדאד א הקדמה עמוד 5 הערה 14 של ידידי הרב משה שבת הי"ו. הרב אליעזר בן ארחא היה דיין בעזה ורבה של חברון, חי לפני 380 שנה) בביאור המשנה באבות (ד, יד): "הווי גולה למקום תורה", שלא אמר התנא הווי הולך ללמוד תורה, אלא למקום תורה, גם אם עכשיו אינו מקום תורה והיה בעבר מקום תורה, תלך לשם ללמוד, כי אותם הקדמונים שלמדו שם תורה השאירו אורות באותו מקום, וזכותם תועיל באותו מקום להצלחת הלימוד לעולם (ועיין עוד בשבחי האר"י מהדורת פרופ' בניהו, עמוד 353 הערה 51, ובבן יהוידע סנהדרין דף צה עמוד א ד"ה רכביה לפרדיה).

[4] זוהר הקדוש חלק א דף פא עמוד א, ובחסד לאברהם מעין שלישי נהר יג כתב שזה הפתח של גן עדן תחתון, על פי זוהר ויחי דף ריט עמוד א.

ודע שהרב אברהם אזולאי ע"ה שהיה גר בחברון, ובספרו הנורא חסד לאברהם כתב רבות על שבחה של ארץ ישראל (ובכלל זה על מערת המכפלה וחברון) נפטר ביום שישי פרשת חיי שרה בשנת ה'תד (לפני כמעט 380 שנה) בעיר הקודש חברון (שם הגדולים מערכת גדולים א אות טו) ונקבר בחברון ליד רעהו רבה של חברון, הרב אליעזר בן ארחא ע"ה, שעזר לו בכתיבת חיבורו "חסד לאברהם" (הנקבר בחברון ישר עולה לגן עדן בלי שום עיכוב, כן כתב הרב בחסד לאברהם מעיין שלישי נהר יג).

התפילות שלנו גם עולות דרך מערת המכפלה, כמבואר במגלה עמוקות אופן רמט (ועיין בליקוטי שיחות של הרבי מלובביץ זצ"ל חלק כה עמוד 98 הערה 69).

ביטול הקליפות והמיתה בעולם, והתעוררות תחיית המתים, תתחיל גם ממערת המכפלה תחילה (יד יוסף צרפתי פרשת חיי שרה, דרוש רביעי ד"ה אמנם, דף לו עמודה ג).

[5] ראה זוהר חלק ג דף קס עמוד א.

[6] הרס"ג בביאורו הארוך ביאר שלפני שנבנה בית המקדש היו עולים לרגל לחברון, מקום קבר האבות, ומי שרצה לעבוד את ה' השתדל להגיע לחברון, כמו שאמר אבשלום לדוד: " וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל הַמֶּלֶךְ אֵלֲכָה נָּא וַאֲשַׁלֵּם אֶת נִדְרִי אֲשֶׁר נָדַרְתִּי לה' בְּחֶבְרוֹן" (שמואל ב פרק טו פסוק ז).

[7] עיין בפרי צדיק פרשת חיי שרה אות ג, ובספר משנת הגלגולים עמודים 317-335, וראה במה שכתבתי בחלק א של הפרשה מדברת אלי, בפרשת חיי שרה תשע"ח עמודים 24-25 שם הבאתי את המדרש (בראשית רבה יד, ו) השואל למה לא נברא אברהם אבינו לפני אדם הראשון? התשובה היא: מה שקלקל אדם הראשון, בא אברהם אבינו ותיקן, ואם היה אברהם אבינו נברא ראשון ומקלקל, לא היה מי שיתקן אחריו.

[8] ממשיך החיד"א וכותב: והרמז מחובר עם הפשט, מחמת שהיא חוה והוא אדם ככתוב: "ויבא אברהם לספוד לשרה" ומאחר שכבר נתקנה לכן רמז "ולבכותה" באות כף זעירא שלפי האמת יומא דהלולא דילה והוא בכושרות בכי ושירות.

[9] עיין עוד בספר שמו אברהם לרבנו אברהם פלאג'י ע"ה מערכת ח ערך חברון, ובכמה מקומות שם דיבר על מעלת חברון וציינם אביו בארצות החיים שער ב אות לו שהבאתי לעיל, נראה לענ"ד להוסיף את דברי החיד"א ע"ה שהובא בשער החצר אות שפ שכתב: "אדם קדוש אחד חלם, שהלומד תורה לשמה בחברון מתקן עוון פגם הברית, ואין צריך לא סיגופים ולא תעניות" (לפי שסוד "סיני" מלא בגימטריה "חברון", זה מורה שהלומד תורה בחברון כאילו לומד בהר סיני, ושם פסקה זוהמתן של עם ישראל).

ובהמשך כתב: "וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ" (ויקרא כו, ו) – ראשי תיבות עם הכולל עולה בגימטריה חֶבְרֹן, לרמוז שחיה רעה היא פלונית המחטיאה את האדם בטומאת קרי, אין לה שליטה כל כך בחברון.