מי ממונה על המלח?
"וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְאַל תַּעֲמֹד בְּכָל הַכִּכָּר הָהָרָה הִמָּלֵט פֶּן תִּסָּפֶה… וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו[1] וַתְּהִי[2] נְצִיב מֶלַח"[3] (בראשית פרק יט, פסוק יז ופסוק כו)
המלאך אומר ללוט: הָהָרָה הִמָּלֵט, ופירש רש"י: שיברח לאברהם אבינו שיושב בהר (כמו שנאמר לעיל יב, ח), והזהירו המלאך שלא יסתכל לאחוריו, כדי שיציל את עצמו ולא יחשוב על רכושו הרב שהשאיר (אברבנאל) או על בניו ואוהביו שנשארו בסדום (רוקח, וכן הוא בפירוש בעלי התוספות על התורה ועוד) או שהאזהרה היתה כדי שלא יתעכב, כיון שההולך ומביט כל רגע לאחוריו מתעכב בהליכתו (רד"ק, רשב"ם).
עירית[4] אשתו של לוט הביטה לאחור, כי רצתה לראות אם בנותיה הנשואות באות עימה (פרקי דרבי אליעזר פרק כה, הובא ברמב"ן ורבנו בחיי על פסוק יז), וכתב הרד"ק שהיתה קטנת אמונה, רצתה לבדוק אם באמת נהפכה העיר או לא.
בספר הזוהר (וירא דף קח עמוד ב) נאמר שכיון שהסתכלה בשכינה, נהפכה לנציב מלח.
הרב זרע שמשון[5] מבאר את הטעם שנהפכה אשת לוט לנציב מלח, ותורף דבריו: לוט רצה להביא מלח לפני אורחיו, והיא סירבה, אמרה לו ללוט בעלה: "אף המנהג הרע הזה אתה בא להנהיג במקום הזה", כפי שכתב רש"י[6] בשם המדרש, לכן לקתה במידה כנגד מידה.
ממשיך הרב ואומר שמובא ברמ"א ובלבוש (או"ח סימן קסז, סעיף ה) בשם המדרש שאם יש מלח על השולחן, נעשה השולחן כפרה והמלח מגן מן הפורענות, ואמרו בגמרא בסנהדרין (דף קט עמוד א) שאנשי סדום לא היו מתייראים מן הדין ומן המזיקים.
וכששמעה אשתו של לוט שהוא רוצה לשים מלח על השולחן, אמרה לו: כשאתה מתחיל להניח מלח על השולחן זה נראה מנהג רע, כי אתה פותח פה לשטן, שתהיה פורענות, בניגוד ללוט שכן רצה שיהיה מלח כדי להגן מן הפורענות, לכן אשת לוט נהפכה לנציב מלח כי היא לא רצתה שהמלח יגן עליה.
הרב משה דוד וואלי ע"ה אומר חידוש נפלא[7] למה אמר נְצִיב מלח ולא מצבת מלח? דע כי לבי אומר לי שהוא מלשון: "וישם באדום נציבים" (שמואל ב פרק ח פסוק יד) דהיינו ממונים, כי נעשית ממונה על המלח של אותו מקום אבל היתה ממונה לרעה, כי מלח סדומית מסמא את העינים מדה כנגד מדה ממש שהיתה עינה צרה על האורחים, ולכן נסתלקה נשמתה ונעשית ממונה על המלח של אותו מקום למעלה, וגופה נהפך למצבה של מלח למטה לאות ולמופת על מה שאירע לה למעלה להיות ממונה על המלח הרע שהכל בורחים ממנו, ומסיים הרב: זהו מה שנראה לעניות דעתי והשם יתברך יודע האמת.
ודע לך קורא יקר, יב' פעמים בתורה כתובה המילה: "מֶלַח"[8], במלח יש חיבור של יסודות, יסוד האש ויסוד המים, שהרי המלח נעשה משריפת המים, האש מגלה את המלח שהיה כלול בתוך המים המלוחים, אז בעצם יש במלח מים ואש (כך כותב הרמב"ן ויקרא ב, יג) וזה עיקר סוד הברית[9], חסד וגבורה מעורבים.
ברית היא חיבור של שני דברים יחד, כפי שניתן לראות מהפעם הראשונה שכתוב מלח בתורה: "כָּל אֵלֶּה חָבְרוּ אֶל עֵמֶק הַשִּׂדִּים הוּא יָם הַמֶּלַח"[10] (בראשית יד, ג) במלח יש חבור יסודות, יש תערובת, ולכן המלח הוא תרכובת של נתרן (החלק המסוכן במלח, חלק הדין) וכלור (החלק החיובי במלח, חלק החסד).
לאשת לוט אין גלגול (גלגולי נשמות לרמ"ע מפאנו ערך ע אות ד) ונראה לעניות דעתי[11] שאנחנו יכולים לתקן אותה באמצעות הבאת מלח על השולחן. הבאת המלח מזכירה לנו את אשת לוט שעינה היתה צרה באורחים, ואדרבה, עלינו להכניס אורחים לבית שלנו, ולכבדם בסבר פנים יפות[12].
[1] כתב הרב כלי יקר בביאורו לפסוק יז: קשה למה נענשה דווקא בפעם הזאת? אלא לפי שעכשיו נצטערה על איבוד ממונה והביטה במה שיהיה אחרי מות בעלה זה שאמר הכתוב: "מאחריו", כי אמרה שבעלה לא ישאיר אחריו מאומה ולא יהיה לה מקום לגבות כתובתה ממנו, על כן היתה הבטה זו לה למזכרת עון כי מדת הדין קטרגה לאמר: לא די שלא עשתה מן ממונה צדקה שנמשלה למלח כדברי הגמרא (בכתובות דף סו עמוד ב): "מלח ממון חסר" (ופירושו: המלח משמש הוא כחומר משמר למאכלים, הרוצה למלוח ולשמר את ממונו, צריך הוא לחסר ממנו ולתת צדקה) והיתה עיניה צרה גם באורחים כי מצות אפה משמע הוא ולא היא…
[2] הפשט הוא שאשתו של לוט נהייתה נציב מלח, ויש מפרשים שביארו ש-"וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח" חוזר על העיר שהיא נהייתה נציב מלח (ראה חזקוני, רלב"ג, וראה קרני רמים לרבי שאול הכהן ע"ה בעל הלחם ביכורים שהקשה על דבריהם בבאורו לפסוקנו, וראה בית נאמן על התורה בראשית חלק א, לגאון הרב מאיר מאזוז הי"ו בביאורו לפסוקנו עמודים תפח-תפט).
[3] "אני ראיתי את זה, והוא קיים עוד כיום", כן כתב יוסף בן מתתיהו בספרו קדמוניות היהודים ספר א פרק יב סעיף 203, ומכיון שאין אנו יודעים כיום את המקום המדוייק, יש לברך ללא שם ומלכות את המובא בשולחן ערוך (אורח חיים סימן ריח סעיף ח, וראה פסקי תשובות על סעיף ג שם) שהרואה את אשת לוט מברך ברוך דיין האמת, וכשרואה אותה נזכר הוא בנס של בעלה לוט (משנה ברורה שם) ומברך על לוט ברוך זוכר הצדיקים (שזכר ה' את אברהם אבינו, והציל את לוט בעבור אברהם, כן כתב במשנה ברורה שם).
[4] יש אומרים שהיה שמה עידית, ובספר הפליאה כתב שהיה שמה מלח, הובא בילקוט ראובני בפרשתנו.
[5] בפרשתנו, מאמר טז, הרב שמשון חיים נחמני ע"ה מגדולי חכמי איטליה לפני 250 שנה, הרב הבטיח למי שילמד בספריו: בנים חיים ומזונות.
[6] . עיין במלאכת הקודש לרב משה טולדאנו ע"ה על רש"י, מה שכתב בזה, הרב היה מגדולי חכמי מרוקו לפני 250 שנה, ספרו נחשב אצל יודעי דבר, כאחד הפרשנים החשובים ביותר על פירוש רש"י.
[7] בספרו אור עולם, בביאורו לפרשתנו, עמודים שכד-שכה.
[8] עיין באריכות בסוד המלח, בספר שיעורים והתוועדויות תשע"ד ג עמוד קטו והלאה, של החסיד הרב יצחק גינזבורג הי"ו.
[9] רמז נאה כתב החסיד הרב יצחק גינזבורג הי"ו: מלח במילוי המילוי מם מם למד מם דלת חית יוד תו עולה "מלח ברית אלהיך", "ברית מלח עולם"– הרי שיש היקש של בין מלח לברית בתורה.
[10] ים המלח יש בו משהו מאד חשוב, היות שהמלח הוא ברית, ספירת היסוד, והים בדרך כלל הוא מלכות, מסביר הרמ"ק בספרו פרדס רימונים (שער כג שער ערכי הכינויים ערך ים המלח, וכן בשער ערכי הכינויים ערך מלח) שכל פעם שיש ים המלח זה המשכת ה גבורות מהיסוד, להמתיק את הדינים של המלכות.
[11] . ומצאתי בס"ד שכעין זה כתב גם בילקוט מעם לועז ויקרא עמוד לד, עוד הביא במעם לועז שם שהמלח על השולחן מזכיר לנו לומר דברי תורה על השולחן, כי כשם שאי אפשר לעולם בלי מלח, כך אי אפשר לעולם בלי תורה.
[12] בכף החיים (סופר) או"ח סימן קסז ס"ק מ הביא משם הרב חסד לאלפים (אות ח) שמצוה זו של הבאת מלח לשולחן מוטלת על הנשים, ובכך יתקנו את חטאה של אשת לוט.
הגאון הרב מאיר מאזוז הי"ו (בספרו בית נאמן על בראשית חלק א עמוד תפט) כתב שבשביל לתקן את עוונה של אשת לוט אנו טובלים את פרוסת המוציא במלח, עוד אמר: המוציא בגימטריה עין טובה, וכן תיבות המוציא לחם בגימטריה נציב מלח, ולכן אנו טובלים את הפרוסה במלח, כדי לזכור לתת בעין יפה לכל המסובים.
