צוהר לעולמות אחרים
"צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה" (בראשית ו, טז)
מה הוא הצהר הזה שעושה נח בתיבה?
רש"י כתב שני פירושים[1] בשם המדרש (בראשית רבה לא, יא): א. חלון שממנו יכנס האור לתיבה[2]. ב. אבן טובה היתה בתיבה שהיתה מאירה[3] לתוך התיבה[4], והיא אבן הברקת[5].
נראה לבאר על פי מה שכתבו המפרשים[6] ואמרו, ששני פירושים אלו קשורים לשאלה האם נח היה צדיק רק בדורו? או גם אם היה בדורו של אברהם אבינו היה נחשב לצדיק?
מי שמפרש שצוהר זה חלון, סובר שנח היה צדיק, לא רק בדורו, אלא גם אם היה בדור של אברהם, הוא היה צדיק, כי דרך החלון עובר האור, וניתן לראות דרכו מה קורה בחוץ, ובנמשל זה מראה על נח שהיה צדיק, לא רק לעצמו, אלא גם צדיק שמלמד אחרים.
לעומת זאת מי שפרש שצוהר זה אבן טובה, סובר שנח היה צדיק רק בדורו, כמו האבן הטובה שהיא מעבירה אור, אך לא ניתן להציץ דרכה החוצה.
ודע שהרב דוד סגל זצ"ל בעל הט"ז (מגדולי הפוסקים האשכנזים, חי לפני למעלה מ-350 שנה) בספרו דברי דוד בפרשתנו כתב: יש לפרש שמכיון שנח היה מקטני אמונה (רש"י בראשית ז, ז), הוא לא האמין שיהיה מבול ולא עשה את החלון שאמר לו ה' בשביל שיהיה לו אור, אלא עשה את החלון כדי להכניס ולהוציא דברים, ולכן בשביל אור לקח נח אבן טובה, ובזה יובן הפסוק: "ויפתח נח את חלון התיבה אשר עשה" (לקמן ח, ו), דייק הכתוב: "אשר עשה",כי ציווי ה' היה לעשות חלון גם לאורה אולם נח עשה רק חלון להוציא ולהכניס.
הבעל שם טוב פירש את הפסוק "צוהר תעשה לתיבה", כדרישה ותביעה מהמתפלל להאיר (צוהר מלשון אור) את התיבה, דהיינו את המילים של התפילה. הארת מילות התפילה מתרחשת באמצעות כוונת הלב בשעת אמירתן (ראה דגל מחנה אפרים לנכדו של הבעל שם טוב, רבי אפרים מסלדיקוב, פרשת נח ד"ה ופתח).
לכל מילה שאנחנו אומרים וקוראים בתפילה, יש צוהר לעולמות אחרים, וכשאנחנו מתפללים, אנחנו צריכים להיות מוארים באור מיוחד, ולשמוח על הזכות להיפגש עם ה', כי תפילה בכוונת הלב וכוונת המילים, היא כמו חלון המכניס את האור והשמחה לבית (ראה מגן אברהם טריסק בפרשתנו).
כשאומר הקב"ה לנח: "בֹּא… אֶל הַתֵּבָה" (בראשית ז, א) אומר רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן חלק א תורה ט) תיכנס לכל מילה שאתה מוציא מפיך ותבין את המשמעות. כל מילה שאתה קורא ושומע, יש לה משמעות רחבה, בוא אל המילה, תיכנס לתוכה, תלמד אותה, תלמד את סגנון הדיבור הנכון.
בדרך רמז ביארו המפרשים[7] אם אדם רוצה שתהיה הסוגיא ברורה ונהירא לו, יכתוב את הדברים ואז יאמרם, והיינו "צוהר תעשה", אם רצונך שיהיו הדברים ברורים ומאירים לך כשמש בצהרים (צוהר הוא מלשון צהרים עיין בשפתי חכמים שם אות י') "לתיבה" תהפוך את כל דבריך לתיבות לכותבם על הספר ובדיו,ואז הם יהיו ברורים לך היטב[8].
אחתום דברי בדברי הספר יוסף אברהם של הרב יוסף שאלתיאל ע"ה (הרב היה מגדולי חכמי סלוניקי, לפני 160 שנה) בפרשתנו: "צֹהַר תַּעֲשֶׂה" זה רמז לגאולה, "לַתֵּבָה" זה רמז לגלות, הווי אומר תתכונן לגאולה ולמשיח, כי תמה לה הגלות, יראו עינינו וישמח ליבנו בביאת הגואל, אמן.
8
משימה שבועית
צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה, ראשי תיבות: תצל (לב דוד לחיד"א פרק י)
בשבוע זה תתפלל עליך ועל עם ישראל כולו, שיצילנו ה' מכל צרה, מכל נגע ומכל מחלה, ותכוון שיהפוך ה' את המילה צהר שזה אותיות צרה, לאותיות רצה[9], שירצה ה' במעשינו, ויחיש הגאולה, אמן
[1] צהר תעשה לתיבה שהוא היסוד, יש אומרים חלון שהוא התפארת ויש אומרים אבן טובה שהוא היסוד. מאי בינייהו שזה אומר הארת המלכות מן התפארת וזה אומר מן היסוד, ושניהם יחדיו נקראים צהרים (רמ"ד וואלי, עת לחוננה א עמוד 405).
ובספרו אור עולם בפרשתנו (עמוד קמג) כתב הרמ"ד וואלי: דע כי אלו ואלו דברי אלקים חיים, בין לפי הפשט בין לפי הסוד, שהרי היה חלון והיה אבן טובה, החלון היה משמש אחר שעבר המבול, והאבן טובה היתה משמשת בזמן המבול שלא היו יכולים לפתוח את החלון, והסוד הוא: כי כבר אמרנו שהתיבה רומזת אל המלכות ויש לה ב' מקומות שמהם נמשך השפע אליה, האחד הוא מן הבינה ה' עילאה לה' תתאה והוא דרך ריחוק כאור הבא מן החלון, והאחר הוא מן היסוד שנכנס בה ומתייחד עימה ממש, וזה סוד אבן טובה שהיתה קבועה בתוך התיבה ומאירה אליה מבפנים, מה שאין כן הבינה שמאירה אליה מבחוץ דוגמת החלון ממש.
מה גם שאין האור נמשך מן הבינה אל המלכות כשהיא סוגרת ומסוגרת אין יוצא ואין בא וזהו ענין החלון שלא נפתח אלא אחר המבול (בראשית ח, ו) אבל האור הנמשך אליה מן היסוד אין לו הפסק בשום זמן, כי היסוד מתחבר ומשתתף עמה בצרתה וזהו ענין האבן טובה שהיתה קבועה בתוך התיבה ממש ומאירה אליה אפילו בהיותה סוגרת ומסוגרת והוא בסוד "טוב שכן קרוב מאח רחוק" (משלי כז, י) כי היסוד הוא השכן קרוב המאיר תמיד אל המלכות.
[2] בספר מכתם לדוד (שפרבר) כתב בפרשתנו שרמז לנח בזה דבהיותו בתיבה אין לו שום דרך טבעי להנצל רק שיכוון לבו למעלה לחלוני הרקיע ושלא יסיח דעתו ואז ינצל.
[3] כתב בשו"ת מהרש"ג (הרב שמעון גרינפלד, היה מגדולי הפוסקים בהונגריה לפני מאה שנה) חלק ב סימן קז שלא יוצאים בזה ידי חובת הדלקת נרות שבת, כי אין בו שלהבת, ואי אפשר להדליק מאותה אבן טובה,נר אחר. וגם לדעת מרן הראשון לציון, אביהם של ישראל הרב מרדכי אליהו ע"ה, הסובר שמותר להדליק נרות שבת ולברך על מנורה או פנס הפועלים על ידי סוללה, והמנורה היא נורת להט, וזה בתנאי שיש כח בסוללה להדליק את הפנס עד אחרי הסעודה (מאמר מרדכי שבת חלק א פרק טו סעיף טו), לא יוצאים ידי חובת הדלקת נרות שבת באבן טובה המאירה, כי אין שום פעולה של הדלקה (עיין במאמר מרדכי שבת חלק א פרק טו סעיף יג).
[4] עיין במהרש"א חידושי אגדות סנהדרין דף קח עמודה ב, ובספר אוזניים לתורה (הרב זלמן סורוצקין, היה אב בית דין בלוצק באוקראינה, ברח מהשואה לארץ ישראל, חי לפני 60 שנה) ביאר שהחלון הכניס אור רק לקומה העליונה, ועבור יתר המדורים היה צורך באבן הטובה המאירה.
[5] כן כתב רבנו בחיי (בפרשת תצוה כח, י) ותורף דבריו: כן תרגם אונקלוס (שמות כ"ח י"ז) ברקא, והיא הנקראת אקדח שנאמר: (ישעיהו נד, יב) "ושעריך לאבני אקדח", וניתנה ללוי מפני ששבט לוי היו מאירים בתורה,וכן משה שהיה משבט לוי כשנולד נתמלא כל הבית אורה, וכן היו מאירים פני כהן גדול בצאתו מן הקודש. וסגולתה להחכים פתי, ואם ישחקו אותה ויערבוה במאכל ובמשתה יועיל הרבה להחכים ולפתוח הלב .
[6] תורה תמימה כאן אות כב, עיין גם בספר הפרשה לדורותיה (קורמן) בפרשתנו (עמוד 64 במהדורת שנת תשנ"ח).
[7] שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך ב, בהקדמה.
[8] וראה גם בשו"ת הלכות קטנות חלק א סוף סימן ד בהגהת הרב המני"ח (הוא הרב משה חאגיז) שכתב וע"י כתיבת הקנה קניתי לי חבר נכון ישר ונאמן לברר כל ענין לאשורו.
[9] עיין בתולדות יעקב יוסף בפרשתנו, וראה בספר עוד יוסף חי הלכות שנה א פרשת בשלח אות יד שכתב: כשאומר האדם את ברכת "רצה", יכוון אותיות צרה שיתהפכו לצירוף רצה, שהוא לשון רצון וחסד ורחמים, ומקורו מספר שער הכוונות דף פט עמודה ג, שם כתב האר"י כוונות שאומרים בימי בין המיצרים (למתק שם אלהים במילוי ה, כזה: אלף, למד, הה, יוד, מם, שזה בגימטריה 295 כמו המילה רצה).
