"אלה תולדות נח" (בראשית ו, ט) היינו מצפים שיכתבו מיד אח"כ את השמות של הילדים שלו: 'אלה תולדות נוח, שם חם ויפת', אבל לא כתוב כך, אלא כתוב "איש צדיק תמים היה בדורותיו". אומר רש"י במקום "ללמדך שעיקר תולדותיהם של צדיקים – מעשים טובים", התולדות הם לא רק במובן הביולוגי – הילדים, אלא גם המעשים.
המעשים נשארים גם כשהאדם איננו. בנאי בנה בית – הבית קיים לדורי דורות. גם כשהבנאי כבר איננו בעולם הזה, המעשים שלו עדיין קיימים. תולדותיהם של צדיקים הם המעשים הטובים, הפירות, התוצאות, המורשת הרוחנית שהם השאירו אחריהם. מעשה טוב הוא לא רק טוב לשעתו, הוא נצחי. הוא טוב לדורי דורות. הוא נשאר, הוא רשום, הוא קיים, ויש לו פירות, ופירי-פירות לתמיד.
הדוגמא היא נוח. מה הוא עשה? 120 שנה הוא נטע ארזים, השקה אותם, גידל אותם, חטב אותם, ניסר אותם, הקציע אותם ובנה תיבה. אומרים חז"ל (ראה בפירוש רש"י לפרשתינו פרק ו פסוק יד) כל זה לקח לו 120 שנה. וכל האנשים ברחוב שואלים אותו "נוח! מה אתה עושה?". משיב להם נוח: "אני בונה תיבה!". הם מזדעקים: "מה אתה נורמלי?". עונה נוח בשלווה: "כן, עוד מעט ירד מבול, ואם לא תחזרו בתשובה זה הסוף של העולם!". אמרו עליו: "נוח יצא מדעתו…". כך הוא עמד בלחץ החברתי ובעצם הציל את העולם, כשהשאיר שארית לעולם. התולדות שלו, המעשים הטובים שהוא עשה, האחריות להמשכיות העולם בתיבת נוח הקטנה, נשארה לנו לדורי דורות. העולם קיים אחרי המבול בזכות נוח. המעשים הטובים שלו הם שהוא דאג לכלל, והכין את התיבה, ואסף את החיות לתיבה, על מנת להשאיר שארית מהעולם. כל זה כדי שהאנשים יתקנו את דרכיהם, כי מלאה הארץ חמס. אבל נוח לא התייאש, הוא אמר "אני אנסה לחנך", אני אנסה לעשות עוד מעשה טוב ועוד מעשה טוב. המעשים האלה נשארים לדורות.
אין מעשה שהולך לאיבוד (ראה מעין זה בשערי אורה שער ב הספירה התשיעית, שאין תפילה שהולכת לאיבוד) כל מעשה טוב שאדם עושה, אפילו בסתר, אפילו בהצנע, נותן פירות ופירי-פירות. וזה תולדותיהם של צדיקים, מעשים טובים. החברה משתבחת במעשיהם של הצדיקים, במעשים הטובים שלנו. המעשים הטובים שלנו ילוו אותנו לאורך כל החיים, גם אחרי המוות, גם אחרי 120. 120 שנה עומד נוח ועושה מעשים טובים ודואג לכל העולם. ובזכות זה הוא "נח איש צדיק תמים (=שלם), היה בדורותיו".
יהי רצון שנלמד מהתנהגותו ואחריותו של נוח, ונפנים שהמעשים הטובים שלנו הם כמו הילדים שלנו, הם ההמשכיות שלנו, הם המורשת שאנחנו משאירים אחרינו.
