יהיו הדברים לעילוי נשמת דודתי רחל בת מזל למשפחת בן חיים, שנסעה בעולם כל חייה ממסע למוצא וקיימה שליחות חינוכית גדולה בעולם.
"אלה מסעי בני ישראל אשר נסעו בני ישראל. ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם" (במדבר לג פסוקים א-ב).
מסע ומוצא. מסע הוא נקודת היעד, מוצא היא נקודת המוצא. התורה כותבת לנו בתחילה: "ויכתוב משה את מוצאיהם (מאין יצאו) למסעיהם" (להיכן הגיעו) ובהמשך: "ואלה מסעיהם" (לאן הגיעו) "למוצאיהם" (מאין יצאו). ש כאן לכאורה חילוף בין מסע למוצא, וחוזר חלילה.
נקודת המוצא של כל אחד למסעו הנעלם בעולם היא נקודה שונה. מקום שונה, מקום גיאוגרפי, מקום רוחני. היעד הוא יעד שהאדם מציב לעצמו. (ראה שם משמואל פרשת ויקהל עמוד רסז, ואורות הקודש ג עמוד רכא).
התורה באה ואומרת לנו: בני ישראל יצאו ממצרים לארץ ישראל. היעד הוא ארץ ישראל. בדרך הם עברו 42 תחנות. 42 נקודות מוצא שכל אחת מהם היוותה מדרגה, נקודת מוצא ליעד הבא. רק כך אפשר להתקדם. סולם מוצב ארצה, וראשו מגיע השמימה, אל היעד.
כל שלב ושלב בסולם הוא נקודת מוצא, כל שלב מעל השלב הקודם הוא נקודת היעד. אי אפשר לדלג על שלבים. אי אפשר לדלג על יעדים קטנים בדרך ולקפוץ ליעד גדול. חשוב לבנות את המסע הגדול שאנחנו יוצאים אליו מרגע הלידה, על נקודת מוצא. חשוב לבנות אותו כך שכל נקודת יעד הופכת לנקודת מוצא, כל נקודת מוצא היא בעצם היעד הקודם. (ראה דגל מחנה אפרים פרשת מסעי).
כך בונים את המסע הגדול של חיינו, מסע של האומה, מסע של היחיד, מסע של החברה, מסע של הכלל. כל אחד ואחד מאיתנו נתקל בזה בכל ימי חייו. הוא מתקדם על פי הנקודה שהוא הגיע אליה. נקודת המוצא של היעד הקודם הופכת למקפצה לנקודה הבאה.
מי שאומר: "אני אתחיל את הכול מחדש! אהרוס את כל מה שבניתי ואתחיל הכול מאפס" – הוא יתחיל שוב כל פעם מחדש מאפס, אבל הוא לא יגיע לנקודת היעד. רק מי שמתחיל מאפס ומגיע לשלוש, ואח"כ ממשיך לארבע, לחמש, לשש, יגיע בסוף לעשר, למאה, עד שיגיע למקסימום, לשמים, "ראשו מגיע השמימה", אם הוא לא מבטל ומתכחש לנקודת המוצא שלו, ושם את נקודת היעד שלו כנקודת מוצא במסע הבא.
יש לנו את הרעיון הזה בשלושת המישורים: בזמן, במקום ובנפש.
בזמן: השבת, החגים, הימים המיוחדים שלנו, הופכים לנקודת מוצא ליום הבא. אדם עובד כל השבוע קשה כדי לנוח בשבת והוא מגיע למטרה, לשבת, ונח כדי שיהיה לו כוח להמשיך לעבוד לשבת הבאה. נקודת היעד שלו הייתה השבת, ואותה שבת הופכת לנקודת המוצא לשבוע הבא.
אדם מצפה לאיזו יום הולדת, לאיזו שמחה, לאירוע גדול. האירוע המכונן הזה מגיע והופך לנקודת מוצא ליעד הבא. ככה הזמן מתקדם, אומר רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו פרי צדיק.
במקום: אי אפשר להתקדם ולעלות בסולם אם מדלגים על שלבים, ולכן כל מרחק שאדם עובר בחיים הופך לנקודת מוצא למרחק הבא.
בנפש: בפסיכולוגיה, במרחב הנפשי שהאדם נמצא בו. כל נקודה שאדם השיג אותה והגיע אליה, במידות, בתכונות, ברוחניות, בנפש, הופכת למוצא להתקדמות הרוחנית.
יהי רצון שנלמד לקחת את נקודות היעד שלנו ולהפוך אותן לנקודות מוצא ליעדים יותר גבוהים.
