קורח ועדתו, מסיבות שלהם, כנראה בשל הקנאה והתאווה והכבוד, הובילו את עצמם לעברי פי פחת וחלקו על משה.
טענתם הייתה: "מה מיוחד בכם? מדוע אתה ואחיך לקחתם את כל התפקידים החשובים ולא השארתם לנו כלום? הרי אבי ואביך הם אחים. אתה ואחיך לקחתם מלוכה וכהונה, ולי, הבן הבכור של האח השני, לא השארתם כלום!".
בסופו של דבר הקב"ה אומר להם: "בחרתי בשבט לוי, ומתוכם בחרתי בכהונה. יש בעם ישראל מערכת שאתם, אנשי קורח, לא ידעתם, והיא: כהן, לוי וישראל. יש תפקידים שונים. אתם טוענים: 'כל העדה כולם קדושים' – אחרי מעמד הר סיני כולנו קדושים, כולנו הגענו לאותה רמה, כולנו קיבלנו את התורה, 'ומדוע תתנשאו'?. אבל, אני משרה את שכינתי על עם ישראל כשיש שלום", כמו שאמרו: "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום". המילה 'כלי' הוא ראשי תיבות – כוהנים, לוויים, ישראלים. כשיש את המבנה הזה של כהן, לוי וישראל והם חיים בשלום, בהרמוניה ובהבנה, אז יש ברכה. וכשיש מריבות, אז חס וחלילה אין ברכה.
זו המריבה הראשונה בה חלקו על משה בצורה כזו, ולכן התגובה הייתה מאוד חריפה.
חז"ל רואים משהו שנמצא 'מאחורי הדברים'. הם רואים את מחלוקת קורח ועדתו עם משה על רקע המצע החברתי-משפחתי.
דורשים חז"ל (סנהדרין דף קי עמוד א) את הפסוק: "חכמת נשים בנה ביתה ואיוולת בידיה תהרסנו" (משלי יד, א) אישה חכמה שעומדת מאחורי הקלעים, מאחורי המשפחה, היא בעצם עקרת הבית שבונה את הבית. לעומתה: "איוולת בידה תהרסנה" – היא עלולה להשתמש בכוח המיוחד שלה לשלילה.
"חכמת נשים בנתה ביתה" – זו אשתו של און בן פלט, און בן פלט היה מחבורתו של קורח, אבל איננו מוצאים אותו בעונש שבא בסוף המעשה, כאילו הוא נעלם. מבארים חז"ל שאשתו של און בן פלט באה אליו ואמרה לו: "און יקירי, מה יצא לך ממחלוקת קורח? אתה תמיד תישאר בשוליים כתלמיד, בין אם קורח ינצח ובין אם משה ינצח. תמיד היית תלמיד, ותמשיך להיות תלמיד. בין של קורח ובין של משה". און אמר לה: "את צודקת, אבל איך אפרוש מהם עכשיו כשכבר הבטחתי להם להיות איתם?". היא הצילה אותו ואמרה לו: "אני אודיע שאתה לא יכול לבוא. תשאיר לי את המשימה". היא עשתה בחכמה, ובאמת הוא לא הגיע לאסיפה השנייה.
לעומתה, אומרים חז"ל שאשתו של קורח, היא בעצם עמדה מאחורי המחלוקת. היא אמרה לקורח: "מה עם הכבוד שלך? מה עם המשפחה שלך? מה איתנו? קשה לי ללכת ככה ברחוב כאני יודעת שלך מגיע כל הכבוד הזה". אשתו של קורח הסיתה אותו לחלוק על משה, לעומת אשתו של און בן פלט, שהצילה אותו. זו "חכמת נשים בנתה ביתה".
האישה היא בעצם עקרת הבית, לשון המשתמעת לשני פנים: מחד, היא עיקר הבית. היא בונה והיא מטפחת והיא מכינה. היא בעצם הכול, כל הבית. היא עיקר הבית, עמודי הבית, המעטפת של הבית והתוכן, האוויר והאווירה. יש בידה את האפשרויות ואת הכוח ואת היכולת לבנות. מאידך, באותה מידה יש לה את האפשרות ח"ו להרוס.
מעשה בחסיד אחד שהיה נשוי לחסידה אחת, ולא העמידו בנים זה מזה. אמרו: אין אנו מועילים להקב"ה כלום. עמדו וגרשו זה את זה. הלך זה ונשא רשעה אחת ועשתה אותו רשע, הלכה זאת ונישאת לרשע אחד ועשתה אותו צדיק, הוי שהכל מן האשה (בראשית רבה יז, ז).
