ספר במדבר נקרא חומש הפקודים כיוון שתחילתו במפקד בני ישראל וסופו גם במפקד.
אומר המדרש (במדבר רבה ד, ב) משל לאדם המונה מרגליות, כשהוא מוציא אותן מהכספת, הוא סופר אותם, וכשהוא מכניס אותן, הוא סופר שוב. כך הקב"ה מתייחס אל נשמות בני ישראל, כמו לאבנים טובות ומרגליות. כל פעם לפני הכניסה למדבר ואחרי היציאה מהמדבר מונים אותם בשמותיהם.
"שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם במספר שמות לגולגלותם… ויקח משה ואהרן את האנשים האלה אשר נקבו בשמות. . במספר שמות מבן עשרים שנה ומעלה לגלגלתם, כאשר ציווה ה' את משה ויפקדם במדבר סיני".
למרות שזה מפקד, שם האדם הוא חשוב, התורה מתייחסת לבני ישראל בחשיבות ובכבוד הראוי, לכל איש יש שם, אנשים הם לא מספרים. לכל איש יש שם שנתנו לו הוריו, לכל איש יש שם שנתן הוא לעצמו, לכל איש יש שם שנתן לו אלוקיו.
בהחלט יתכנו הבדלים בין השמות השונים. כשנולד ילד ההורים קוראים לו בשם, מצפים שהוא יגשים את מאוויהם. ויש שם שהאדם נתן לעצמו, סלל לעצמו את הדרך. קנה לעצמו שם טוב קנה את הכל, 'טוב שם טוב משמן טוב', אומר שלמה המלך (קהלת ז, א, וראה תנחומא ויקהל אות א) טוב שם טוב מבושם שמן טוב, שהבושם הוא מוגבל, ריחו הטוב נודף למרחק מסויים, אבל שם טוב נשמע למרחקים, מעבר לימים, יבשות וארצות, מעבר לזמנים.
ויש שם שנתן לו אלוקיו. מה זה בדיוק השם הזה? איפה הוא ניתן? מי שמע אותו?
יכול להיות שזה האופן שבו הקב"ה רואה אותנו. מציב לנו יעד, נוטע בנו תקווה ויכולת למצות את החיים שניתנו לנו.
האדם במהלך חייו מקווה לזכות לשמוע את השם הזה וללכת לאורו.
"שאו את ראש כל עדת בני ישראל" תרימו את הראש שלהם, תציבו את השמות בראש, תרימו את האדם באמצעות השם שלו, תנו לו יעוד, תנו לו תפקיד, תנו לו מטרה גדולה, הוא יוכל להגיע.
כי שמו של האדם זה בעצם צינור השפע שלו שעל ידו ממשיך הוא שפע מלמעלה אליו, וכשאדם עושה מעשים טובים ומצוות אזי אותיות השם שלו מקבלים כח מלמעלה, ומתמלאים בחיות כח ועוצמה (ערבי נחל פרשת פנחס).
ישנו מדרש האומר: ואלו זכו הדורות היה הקב"ה קורא שם לכל אחד ואחד, ומשמו היו יודעים את טיבו ואת מעשיו. (ילקוט שמעוני על ישעיהו פרק מא אות תמט) לעת עתה לא זכינו לזה, אך בכח מעשינו הטובים נוכל לקנות לעצמנו שם טוב.
אני רוצה שיהיה לי שם טוב, ואתה? ואת? אז קדימה לעבודה !!
