"וידבר ה' אל משה ואל אהרון… זאת החיה אשר תאכלו"… (תחילת פרק יא).
ישנה רשימה של חיות ובהמות שמותר לאכול ושאסור לאכול, וכן סימני טהרה של דגים.
והרשימה מסתיימת: "אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תיטמאו בהם ונטמאתם בם… כי אני ה' א-לוקיכם מקדשכם והייתם קדושים כי קדוש אני" (ויקרא יא, פסוקים מג-מה).
דרשו בגמרא (יומא דף לט עמוד א, וראה רד"ק בספר השורשים ערך טמה) שהאוכל אוכל אסור יהיה ליבו יהיה אטום, הוא יהיה מטומטם, עבירה זו יוצרת חיץ בינו לבין ריבונו של עולם (ראה מהר"ל נתיבות עולם, נתיב הצדקה פרק ב, מסילת ישרים פרק יא, וראה בשו"ת משיב דבר חלק א תשובה כ שאומר הנצי"ב מוולוזין שטמטום הלב הנגרם על ידי מאכלות אסורות חמור משאר איסורים).
וידוע עניין ההשפעה של האוכל על האדם שאוכלו, ישנה השפעה פיזיולוגית וממילא גם ההשפעה רוחנית.
איכות המזון קובעת בעצם, את העוצמות והאנרגיות הרוחניות, הקדושה והטומאה שיש לאדם (ראה ספר החינוך מצוה קמז, וכן מצוה עג, וראה מורה נבוכים חלק ג פרק מח.
וכתב הרמב"ן (ויקרא יא, יג) כי סימן בעופות הטמאים היא הדריסה, שכל עוף הדורס לעולם טמא. כי התורה הרחיקתהו מפני שדמו מחומם לאכזריותו – הוא מוליד מרה שחורה, ונותן אכזריות בלב האוכל. ואז האוכל עופות דורסים אומר הרמב"ן – מקבל בליבו את תכונת האכזריות.
עוד כלל אומר רבנו בחיי (בפירושו לויקרא יא, יג והלאה): כל חלב הטהורים – עומד, וחלב הטמאים כולם אינו נקבע, דהיינו: יש הבדל, חלב הבהמות הטהורות הופך לגבינה, לעומת חלב הטמא שאינו הופך לגבינה.
יש כאן משהו פיזיולוגי מוחשי שאפשר למדוד את ההבדל.
וכך מסכם רבינו בחיי (בביאורו שם לפסוק מד): הטומאה הזאת, הטמטום הזה הוא בעצם סותם ואוטם את האדם מרוח הקודש שתוכל להכנס בו. לעומת הקדושה בישראל שהיא במעשה התורה ומצוות. כי לימוד התורה ועשיית המצוות – זה יחזק את השכל ויחליש את כח התאווה.
ואז הוא מסביר שכדי להיות רוחני קדוש וטהור, כדי לא להיות בעל תאוה וגסות, כדי להיות זך שכל – אסור לאכול מאכלות אסורות, ודבר זה מבדיל אותנו משאר אומות העולם, כדי להיות (ראה עקידת יצחק שער ס).
יהי רצון שנזכה לקדש את האכילה שלנו, אמן.
