הקב"ה אומר למשה תוך כדי מתן הלוחות בשמים: "לך רד כי שיחת עמך", וקדם לזה "וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר ויקהלו העם על אהרון ויאמרו לו קום עשה לנו אלוהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו", "ויביאו לאהרון ויקח מידם… ויעשהו עגל מסכה, ויאמרו אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים".
נשאלת השאלה עד כדי כך נפלו עם ישראל ? אחרי הניסים הגדולים של יציאת מצרים הם מסוגלים לומר: "אלה אלוהיך ישראל" העגל הזהב הזה הוא הוציא אותנו ממצרים?? איפה השכל? איפה האמונה? איפה הכרת תודה לקדוש ברוך הוא?
הסבר אחד: ידועה שיטתו של רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי (מאמר א אותיות צב-צז) ושאר פרשנים הראשונים, שמנסים ללמד סנגוריה על עם ישראל בחטא העגל. הם אומרים: לא… זה לא כל העם חטא… רק 3,000 איש שנהרגו.
הסבר שני: אהרון כוונתו הייתה רק לטובה. למשוך זמן. כדי שמשה יגיע. כדי שלא תהיה היסחפות המונית. ואהרון בעצם הציל את העם (ראה סנהדרין דף ז עמוד א).
הסבר שלישי: "לך רד כי שיחת עמך" – אלו הערב רב שעלו איתם, אלה לא בני אברהם, יצחק ויעקב. אלו פשוט אנשים שנספחו והצטרפו לעם ישראל אחרי שראו את הניסים הגדולים ביציאת מצרים. הקב"ה אמר לו: לא אתה תראה שאתה תסבול מהם! אומר המדרש. אמר משה: לא! אני רואה אותם נתינים שצריך לקרב אותם ולקבל אותם ולרחם עליהם. פליטים… הם מצטרפים לעם ישראל. בוא נקבל אותם… אמר לו הקב"ה: זה שלך. אתה מבקש. בסדר, אני מסכים לספח אותם לעם ישראל, לפני כל תהליך הגרות ותהליך הקבלה שלהם. לכן אומר לו הקב"ה "לך רד כי שיחת עמך", אתה משה רבנו, אתה לקחת עליהם אחריות. אלו לא היו בני ישראל.
הסבר רביעי מסביר רבי יהודה הלוי: זה הצורך של האנשים, של העם, של הציבור, של המין האנושי לעבוד למוחש. לא למופשט. הם לא קולטים את המופשט. הם רוצים להרגיש חלק וצורך לעבוד למוחש. ולכן היה צריך לעשות את העגל. וכך מלמד רבי יהודה הלוי סנגוריה על עם ישראל.
בין כך ובין כך משה שובר את הלוחות הראשונים ואומר בליבו: לא ראוי לתת להם את התורה. לא ראוי לתת להם את המתנה הגדולה אם ככה הם מתנהגים. אפילו כל ההסברים של רבי יהודה הלוי לא עוזרים. מעשיו של אדם הם המביאים עליו את התוצאה. (לא אכנס כאן לשאלה האם בניית המשכן היתה לפני חטא העגל או לאחריו, הרוצה להעמיק בזה שיעיין כאן >ENG<https://www. ypt. co. il/beit-hamidrash/view. asp?id=7421<HEB>).
כך אומרת הגמרא (פסחים דף פז עמוד ב): איך משה ידע? הוא ראה אותיות פורחות באוויר. הוא ראה שהאותיות לא מחוברות לגוף התורה. הוא ראה שיש נתק בין האידיאולוגיה לבין המעשה. והמעשה הוא העיקר. ולכן אמר: אם כך האידיאולוגיה, הרוח, החוק לא מתאימים להם. אם הם לא יודעים לשמור על התורה, לשמור על החוק – הוא לא מתאים להם. הרי בעשרת הדיברות כתוב: "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני", אז לעם ישראל אביא תורה זאת? אומר הקב"ה למשה אם תרצה שאסלח לעם ישראל, תגיד לפני 13 מידות: "ה' ה' א-ל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים…" אלו 13 מידות של הקב"ה (מסכת ראש השנה דף יז עמוד ב) ואומרים לנו חז"ל (שבת דף קלג עמוד ב, רמב"ם ספר המצוות מצוות עשה ח): אם אתם רוצים להתקרב אלי – תלכו בדרכי. וכתוב במקום אחר: "והלכת בדרכיו". מה הוא חנון ורחום, אף אתה, מה הוא סולח, אף אתה, מה הוא מרחם, אף אתה, מה הוא גומל חסדים, אף אתה. דרכיו של הקב"ה "והלכת בדרכיו", הן הדרך להחזיר את האותיות שפרחו, הן הדרך לקרב אותנו חזרה אל התורה.
