"וישמע יתרו כהן מדיין חותן משה את כל אשר עשה אלוקים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים".
שואל רש"י: מה שמועה שמע ובא? ומתרץ: קריעת ים סוף שמע. דהיינו מה שסופר בפרשה הקודמת. ופירוש נוסף – שמע על מלחמת עמלק, והניסים שהיו בה, שזה גם בסיום הפרשה הקודמת (עיין בבן יהוידע זבחים קטז עמוד א).
כאן המקום לדבר על כוח השמיעה. על האפשרות לשנות ולהשתנות באמצעות שמיעה.
בעברית יש לנו שמיעה, ויש לנו הקשבה, ויש לנו האזנה, ויש לנו דיבור, ויש לנו קולות. ולא בכדי מעמד הר סיני מוזכרים בו הרבה קולות, ועשרת הדיברות, דברים שצריך לשמוע, להקשיב, להאזין, להבין להפנים (ראה רש"ר הירש תחילת פרשת האזינו).
את התרגום של המילה 'שמע' מ"שמע ישראל", מתרגם תרגום אונקלוס – 'קבל'. המילה שמיעה בעברית של התורה היא הפנמה, היא קבלה, היא תובנה, היא שמיעה פנימית.
היא לא שמיעה חיצונית, לא נכנס מפה ויוצא משם, אלא זה הפנמה.
יתרו הפנים, הבין, העמיק בקריעת ים סוף ובמלחמת עמלק. אם זה בצד הפנימי – גילוי הקב"ה בעולם, בטבע (קריעת ים סוף) או בהיסטוריה (עמלק) אבל בכל מקרה, בין אם כך ובין אם כך, בין אם קריעת ים סוף ובין אם עמלק, יתרו עבד על עצמו עבודה פנימית.
אומר מדרש רבה במקום: משל לאדם שנפל מבית גבוה ונחבל כולו. לוקחים אותו לחדר המיון וכל רופא, מומחה בתחומו, מטפל לו באיבר. אחד חובש אותו, ורופא פנימי בודק אותו, ורופא לב מטפל בו, ורופא כליות בודק אותו, וכל רופא מטפל בו בתחום שלו.
אבל הקב"ה אינו כן. אדם נפגע, איבר אחד מרפא הקב"ה והאדם מבריא לגמרי. מהו אותו איבר שהקב"ה, רופא כל בשר מרפא? היא האוזן. שנאמר "שמעו ותחי נפשכם". אצל הקב"ה האיבר החשוב ביותר שצריך רפואה – הוא האוזן. השמיעה. אם אדם שומע, אם אדם מקבל, אם אדם מפנים, הוא נרפא מהמחלה הרוחנית שלו. (וכן הוא בתלמוד הבבלי מסכת בבא קמא דף פה עמוד ב שאם אדם הזיק לחבירו ועשאו חירש – משלם לו דמי כולו ולא רק דמי אוזנו, וראה מהר"ל בחידושי אגדות קידושין דף כב עמוד ב שהאדם נעשה כלי רק על ידי שמיעה, ועיין עוד בפירוש רבנו בחיי שמות ד, יא, ובחשוקי חמד בכורות טז. , וראה טללי חיים של הרב ראובן ששון בפרשת ראה עמודים שפג-תיא האם שמיעה גדולה מראייה).
לכן עשרת הדברות, הם מלשון דיבור, והתורה נתנה בקולות, בהפנמה. "ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים וקול שופר חזק מאוד ויחרד כל העם אשר במחנה" ובהמשך, הקב"ה מקפיד "וידבר אלוקים את כל הדברים האלה לאמור…" ובני ישראל מפחדים לשמוע. הם אומרים למשה "דבר אתה אלינו ונשמע", גדול עלינו לשמוע את הקב"ה. לכן בסיום עשרת הדיברות כתוב "אלו הדברים אשר דיבר משה קול גדול ולא יסף".
ברגע שאדם שומע קולות, שומע את הדיבורים, מפנים אותם, חייב הוא שלמות.
"וישמע יתרו", ואז הוא הפנים, הפך הוא מכומר לעבודה זרה, מהתיאולוג הגדול של אותה תקופה, הפך הוא לגר צדק, הוא השתלם, והכל בזכות השמיעה.
אתגר השבוע: בידקו השבוע כמה פעמים אתם שומעים משהו ומפנימים אותו, וכמה פעמים הדברים נכנסים מאוזן אחת ויוצאים מהשניה, ועצרו להתבוננות, למה דבר אחד אתם מפנימים ואת הדבר השני אינכם מפנימים. בהצלחה.
