תרופת הפלא (תש"פ)

"וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד" (שמות פרק לה פסוק כא).

"אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ" ו"נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ". יש כאן שתי קבוצות ויש הבדל בין "נְשָׂאוֹ לִבּוֹ" לבין "נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ". "נְשָׂאוֹ לִבּוֹ" – אנחנו בתחום הלב, "נְשָׂאוֹ", אומרים המפרשים (אבן עזרא; רמב"ן; אונקלוס, תרגום יונתן בן עוזיאל; "הבן איש חי") מלשון התנשאות, הרמה. משהו שהוא לא בתחום הרוח "נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ", נדיבות רוח, אלא לב – "נְשָׂאוֹ לִבּוֹ" – משהו רגשי יש פה.

אומר מרן רבנו יוסף חיים בספר "אדרת אליהו" דרשה גדולה ויסודית שרמוזה בפסוק זה אודות הכוח של השמחה לדחוף ולדחות מחלות ופגעים (שמות פרק לה פסוק כא): דע לך, יצר הרע מנסה להוריד את האדם למטה, להוריד את החשק, את המוטיבציה, את השמחה בעשיית המצוות. יש לו הרבה תירוצים: לא כדאי, לא עכשיו, זה לא הזמן, אתה לא יכול, אתה צריך את הכסף לדברים אחרים, אתה מחתן ילדים, לא עכשיו לתת את הצדקה, לא עכשיו לעשות את המצווה, ואם אתה עושה אותה תעשה יותר בקטן – וכך בסופו של דבר האדם עושה את המצווה בעצבות ולא בשמחה. הוא מוסיף להביא בשם המהרח"ו (שערי קדושה חלק א שער ב): העיצבון יסודו מן העפר, מארבעת היסודות – העיצבון בא מן העפר, מן החומר. אומר רבי חיים ויטל – אדם שרוצה להתגבר על מידת העיצבון – צריך פשוט להרים עיניים למעלה, להסתכל על השמים בטהרתם (ראה ברכות דף לד עמוד ב וברש"י שם), זה יביא לו את זַכּוּת המחשבה והשכל להתגבר על היצר הרע, את השמחה הזו. כדי לנצח את היצר הרע הזה צריך "נשיאת לב", צריך התרוממות, צריך הסתכלות מלמעלה.

ואומר רבי יוסף חיים בלשונו: "דע לך ידידי, כי מידת העיצבון מלבד שהיא צער הנפש, הנה היא גם צער הגוף מאוד ומזקת לגוף הרבה, וכמה חולאים רעים ימשכו ממנה, בר מינן. והנה מכה זו של מידת העיצבון היא מעשה ידי אדם" – והכוונה, שהאדם יכול להתגבר על מידת העיצבון שמביאה את כל המחלות וכל החולאים. ואיך האדם ידע להתגבר על מידת העצבות – על ה"סטרס", על הפחד המשתק שנגרם לו ממידת העצבות וגורמת לו להתכנס בתוך עצמו ולחכות ח"ו למחלה שתפגע גם בגוף וגם בנפש?

אומר "הבן איש חי": נתתי לך תרופה להסיר את מידת העיצבון בשלושה דרכים:

1. "דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה" (משלי פרק יב פסוק כה) – ולמדו מכאן חכמים שאחד הפתרונות לעצבות הוא לשתף אחרים, להיות עם חברה ומתוך כך לחזור לשמחה (ע"פ יומא דף עה עמוד א).
2. האדם יביט בקורות הזמן ומאורעותיו הבאים על בני אדם ויראה במהלך ההסטוריה איך אנשים יצאו מאותו מצב בו הוא נמצא, וכך יתמלא גם הוא באמונה שמצבו הקשה זמני ועתיד להשתנות לטובה.
3. ילך אצל האנשים השלמים מגידי מישרים, והם יספרו לו איך הם התגברו על העיצבון.

ואומר הבן איש חי: כבר דוד המלך אומר בתהילים "עֲצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב" (תהלים פרק קטו פסוק ד) – עֲצַבֵּיהֶם מלשון עיצבון שיסודו מהחומר, אדם נעשה עצוב על איבוד כסף ואיבוד זהב. וכשאדם יפנים את מידת הביטחון והאמונה בבורא עולם תחזור לו מידת השמחה. וזה הכוח להתגבר על כל המחלות, אפילו הגופניות.

את הכוח הזה לימד אותנו הרב מרדכי אליהו זצ"ל, בפסוק במשלי (פרק יח פסוק יד): "רוּחַ אִישׁ יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ, וְרוּחַ נְכֵאָה מִי יִשָּׂאֶנָּה". "נְשָׂאוֹ לִבּוֹ" – השמחה, ההתנשאות, ההתרוממות מעל החומר, מעל הכאב, מעל המחלה, היא התרופה, היא הברכה, היא הפתח להינצל מכל מיני מרעין בישין, היא מביאה לנו את האמונה – השמחה מייסדת הרפואה.