תספורות
"מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה" (דברים טו, א) ובסוף שנת השמיטה מבטלת השמיטה את חובותיהם של בעלי החובות. "תספורת" היום קוראים לזה. לא רק לטייקונים, לא רק לגדולים, אלא לאנשים הפשוטים שלא יכולים לגמור את החודש, שהמשכנתא מעיקה עליהם, שהחובות לא נותנים להם להרים את הראש.
התורה מצווה אותנו לעשות חסד. חכמים ראו שאנשים לא מלווים אחד לשני, כי אמרו שנת השמיטה תבטל לנו את החוב, תעשה "תספורת", ולכן תקנו חכמים פרוזבול. בסוף שנת השמיטה היה חשוב לחז"ל שאנשים ימשיכו להלוות אפילו במחיר של ביטול הרעיון הזה של "תספורת" לאנשים.
מצוות צדקה היא חשובה עד למאוד, והגדר שלה בהמשך הפרשה: "כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ… לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן, כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ" (דברים טו פסוקים ז-ח).
זו מצוות צדקה בשלמות. כך פוסק השולחן ערוך (יורה דעה סימן רנ סעיף א, וראה דרך אמונה חלק א – לרב חיים קנייבסקי זצ"ל, הלכות מתנות עניים פרק ז, ציון הלכה ס"ק מא) "דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ" כל מה שהוא צריך, אפילו סוס לרכב עליו, אפילו מכונית מפוארת אם היה לו פעם ועכשיו חסר לו, "דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ". אם הוא צריך להשיאו אישה – מצווה גדולה לשדך, לעזור, כי זה חסר לו. לעזור לזוג הצעיר במתנות, בהלוואה, בנתינה, כדי שיוכלו להקים משפחה. "דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ", ואם לא נתת לו מה שחסר לו, המצווה לא קויימה בשלמותה. מה שהוא צריך זה הגדר של מצוות צדקה.
