תורת הרמזים מהשמים
"וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ" (בראשית לז, טו)
בספר מבחר פנינים (מג, מח) המיוחס לרב שלמה אבן גבירול כתוב: "הגזירה אמת והחריצות שקר", ופירושו: הגזירה של ה' היא אמת ותתקיים, ומסובב ה' את כל המקרים כדי שתתקיים הגזירה, ולא תעזור השתדלות לשנות את הגזירה.
הדברים אמורים כלפי מסרים ששולח לנו ה' דרך אנשים.
כמו שה' זימן מורה דרך ליוסף בלי ידיעתו, כדי להביאו לאחיו (ראה רמב"ן בביאורו לפסוקינו), בין אם נסביר כמו דעת האבן עזרא (בביאורו לפסוקינו) שביאר שהאיש שמצא את יוסף הוא אחד מעוברי הדרך, ובין אם נסביר כדעת רש"י (בביאורו לפסוקינו) שהיה זה המלאך גבריאל, ובין אם נסביר כדעת תוספות (בביאורם לפסוקינו בספר הדר זקנים) שהיה זה המלאך רפאל[1]. כך גם לנו, שולח ה' מסרים
יתכן שנשלחים לאדם אין ספור מסרים מאת ה', אבל אחרי הכל, יש לכל אחד את הבחירה החופשית לראות את המסר או להתעלם. האדם אוהב הוא את הנוחות, יותר נוח לאדם לא להתבונן במסרים ששולח לו ה', ולרוץ עם השגרה ועם החיים.
רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן א תורה נד) כותב ש-אדם חייב לשים לב לכל מחשבה לכל מלה ולכל מאורע העוברים כל יום בדרכו, שהרי הקב"ה ממקם את עצמו בתוכם כביכול כשהוא משגר לכל אדם מסרים שונים ההולמים את הזמן ואת המקום[2].
אולם צריך גם להיזהר מכיון ש-בלהט חיפוש משמעות עמוקה בכל אירוע סתמי, עלול לאבד אדם את השכל הישר, ומייחס חשיבות לדברים של מה בכך ומתמלא אמונות טפלות שונות ומשונות. אדם הצועד בדרך זו אינו מתחקה אחר רמזיו של ה' יתברך אלא שוגה בדמיונות, שכן רמזים אלו נועדו להתפרש על פי שכל אנושי ובאמצעות מחשבה ישרה והגיונית.
רמז אחד עשוי להתפרש בכמה אופנים, כשכל אחד מהם מתאים למתבונן אחר, ולכן כל אדם צריך לסגל לעצמו את הכנות והיושר הנדרשים כדי להתבונן במאורעותיו רק על פי מדרגתו ולא לחפש לעצמו פירושים שאינם שייכים לו[3].
דוגמא לדבר: כאשר אדם שומע דבר שלילי מחברו – זהו רמז מן השמים שהוא עצמו פגום באופן כלשהו בדבר ששמע, ועליו לתקן את עצמו[4]. אולם כתוב גם שכאשר דבר שלילי מגיע לאוזני הצדיקים, אות וסימן הוא – כי עליהם להמתיק את הדינים שבשורש התופעה השלילית, דהיינו: ה' יתברך מורה להם כביכול על חיסרון בעולם ורומז להם לעסוק בתיקונו.
כעת כל אדם צריך לדעת לאיזה מן הפירושים הוא שייך, האם הדבר הגיע לאוזניו כדי לרמוז לו שבו תלוי תיקון העולם או שמא רק כדי לרמוז לו לתקן את עצמו[5].
הסיפור העממי מספר על יהודי שמקום מגוריו הוצף בשטפונות אדירים,המים הלכו וגברו והשלטונות החליטו לפנות משם את כל התושבים. הגיעו למקום חיילים וביקשו מהיהודי לעלות על המשאית בכדי לפנותו, אולם הוא סירב. וכאשר המים גברו יותר. שלחו סירות מנוע להציל את האנשים והיהודי לא רצה לעלות אלא התפלל וציפה לנס. כאשר המים הגיעו ממש עד פניו של היהודי, שלחו מסוק להצילו והוא ממשיך בתפילתו ומסרב להתפנות. כעבור זמן מה הוא טבע בשיטפון, כאשר נשמתו עלתה לגנזי מרומים בא בטענות לקדוש ברוך הוא, ואמר לו: ריבונו של עולם, מדוע התפללתי ושמתי מבטחי ואמונתי בך ולא הצלתני? ענה לו הקב"ה: שלחתי לך משאית, שלחתי לך סירה, שלחתי לך מסוק, ולא עלית עליהם, לא נותר אלא שאבוא בכבודי לקחת אותך…
נחזור למה שפתחתנו בהתחלה: האיש אומר ליוסף: יוסף, אתה טועה, אחיך לא אוהבים אותך כמוך, אחים שלך מפרשים את החלומות לא כמו שאתה חושב. (זה רמוז במילים: "וירא והנה תועה בשדה", יוסף טועה בפירוש הרמזים) אומר לו יוסף: "אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ" (בראשית לז, טז), אני מבקש את האחווה, את השלום, את המשפחתיות. אומר לו האיש מסר: "וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה, כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה" (בראשית לז, יז), אתה טועה בשדה ואתה טועה באחיך, הם הסיעו את עצמם מהאהבה שלך, מהאחווה שלך מהמשפחתיות הזו, תתנהג אחרת.
8
משימה שבועית
"הסימן שידע האדם, אם תפילתו תורתו ומצוותיו עושים פרי למעלה ונעשה על ידם תיקון, הוא: אם רואה שמתעוררת שמחה גדולה בליבו בעשיית המצוה ועסק התורה ושעת התפילה, זו הוראה ורמז שעושה פרי למעלה ברוחניות"[6].
[1] כי רפאל עולה בגימטריה איש.
[2] וזו לשונו בליקוטי מוהר"ן שם: "מזמין ה' לכל אדם מחשבה דבור ומעשה לפי היום ולפי האדם ולפי המקום ומלביש לו רמז בזאת המחשבה דבור ומעשה, פירוש שמזמין לו רמזים כדי לקרבו לעבודתו, וצריך להעמיק ולהגדיל מחשבתו בזה כדי להבין רמיזותיו של השם יתברך, הן במלאכה והן במשא ומתן, וכל מה שמזמין לו ה' יתברך בכל יום, צריך להעמיק ולהגדיל מחשבתו בזה, כדי להבין את רמיזותיו של ה' יתברך (עיין גם בעלי מרפא מתורת רבי נחמן מברסלב מכתב ל"ז).
[3] לפעמים האדם מפרש איזה רמז מה' שקרה לו, באופן לא נכון, ודוחק הוא את השעה לעשות לפי הרמז שנראה לו, ודבר זה מזיק לו (ליקוטי הלכות לרבי נתן מברסלב, הלכות גזילה הלכה ה, עיין גם בספר הליקוטים א עמוד תיד לרב משה דוד וואלי ע"ה).
[4] ראה מגיד דבריו ליעקב של המגיד ממזריטש, אות ריג.
[5] ראה פירוש נעימות נצח, על ליקוטי מוהר"ן שם.
[6] כן כתב מרן הבן איש חי ע"ה בפירושו לתהילים "חיים והשלום" פרק קכו פסוקים ב-ג, וראה גם פרי צדיק לרבי צדוק הכהן מלובלין ע"ה בפרשת עקב אות יד.
