שמחה מביאה לרוח הקודש ומזרזת את הגאולה

בפרשה שלנו מסופר על התגלות יוסף אל אחיו, ובקשת יוסף להוריד את אביו יעקב למצרים. באים האחים ואומרים ליעקב: "עוֹד יוֹסֵף חַי, וְכִי הוּא משֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם – וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם" (בראשית מ"ה, כ"ו). יעקב החסיר פעימה. הלב שלו הפסיק לפעום, הוא לא האמין להם (רמב"ן, אבן-עזרא). אז אומרים לו האחים שהם ראו את יוסף ואת כל הקורות אותם במצרים. ואז נאמר: "וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם" (בראשית מ"ה, כ"ז). מסביר רש"י, חזרה אליו רוח הקודש ושרתה עליו השכינה.

אחר כך ממשיכה הפרשה: "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל: רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי, אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת. וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל… וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה…" (בראשית מ"ה, כ"ח – מ"ו, ב') – מכאן התורה קוראת לו ישראל. בתחילה נאמר: "וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב", ועכשיו כשבאה אליו רוח הקודש – הוא יִשְׂרָאֵל, שזו דרגה גבוהה יותר. אומר על כך הזוהר הקדוש דבר חשוב (ח"א דף ר"י ע"ב): אין רוח הקודש שורה אלא אם כן יש שמחה, וכן אמרו בגמרא: "אין רוח הקדש שורה אלא על לב שמח" (ירושלמי סוכה ה', א'). יעקב שמח אחרי עשרים ושתיים שנות אבלות על יוסף, חזרה אליו רוח הקודש, חזרה אליו השכינה. כי השמחה היא מקור השכינה (שבת דף ל' ע"ב; פסחים דף קי"ז ע"א; שערי קדושה ח"ב שער רביעי והקדמת שער המצוות למהרח"ו). כשהנביא מנגן שורה עליו רוח הנבואה, שנאמר: "וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד ה'", וכדברי הרמב"ם (יסודי התורה ז', ד' ודבריו הובאו בראשית-חכמה שער האהבה פרק י"ב): "כָּל הַנְּבִיאִים אֵין מִתְנַבְּאִין בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצוּ אֶלָּא מְכַוְּנִים דַּעְתָּם וְיוֹשְׁבִים שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי-לֵב וּמִתְבּוֹדְדִים, שֶׁאֵין הַנְּבוּאָה שׁוֹרָה לֹא מִתּוֹךְ עַצְבוּת וְלֹא מִתּוֹךְ עַצְלוּת אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה. לְפִיכָךְ בְּנֵי הַנְּבִיאִים לִפְנֵיהֶם נֵבֶל וְתֹף וְחָלִיל וְכִנּוֹר וְהֵם מְבַקְּשִׁים הַנְּבוּאָה".

דבר שני ויסודי נאמר בזוהר שהשכינה חזרה ליעקב רק אחרי שיעקב עשה משהו. התעורר מלמטה ושמח. אז כשחזרה אליו הרוח, חזרה גם הרוח על ישראל, ומכאן ההחלפה לשמו הגבוה יותר – ישראל. ההתערותא דלתתא של יעקב גרמה לשכינה למעלה להשגיח על יעקב ולקרוא לו ישראל. ועל מידה זו, שכפי ההתעוררות שלנו כאן למטה כך יש התעוררות למעלה, נאמר בזוהר לגבי הגאולה: אין הקב"ה נכנס בירושלים של מעלה עד שיכנסו בניו בירושלים של מטה (זוה"ק ויקרא ט"ו ע"ב ונשׂא קמ"ח ע"א עפ"י תענית ה' ע"א).