רחמים וקטורת (תשע"ט)
בפרשה יש לנו רמז גדול על סוד הקטורת והקשר האישי עם בורא עולם. חטא נדב ואביהו, בני אהרון, מעסיק את הפרשנים מתחילת הפרשה.
לאורך כל השנים דיברו הפרשנים על סיבות שונות למותם של בני אהרון. "ויקחו בני אהרון נדב ואביהוא איש מחתתו, ויתנו בהן אש וישימו עליה קטורת ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא ציווה אותם" (ויקרא פרק י פסוק א) – זה החטא. החטא הוא קטורת זרה אשר לא ציווה אותם ה'.
פרשנים מנסים להגיד מה היה חטאם של בני אהרון (עיין דעות רבות בתנאים במדרש ילקוט שמעוני רמז תקכ"ד, ועיין רבינו בחיי פרק א פסוק ז, וכן בפירושו לפרק טו פסוק לג, וראה תיקון על כל אחד מהדעות בכלי יקר פרט טז פסוק ד): שהקריבו אש זרה שה' לא ציווה; שהורו הלכה בפני משה רבם (דעת רבי אליעזר, הביאה רש"י כאן); שנכנסו שתויי יין למקדש (דעת רבי ישמעאל, הובאה ברש"י כאן); שלא נשאו נשים (ילקוט שמעוני רמז תקכ"ד, דעת אבא חנן, שהנכנס להקטיר בקודש הקדשים צריך שתהיה לו אישה, שנאמר בסדר העבודה ביום כיפור (ויקרא פרק טז פסוק ו) "וכפר בעדו ובעד ביתו" – "ביתו" זו אשתו (יומא א, א). ורבי לוי מוסיף שהיתה שם יהירות, שהרבה נשים ציפו בעגינות שישאום, והם חשבו שאינן הגונות להן מחמת חשיבותם); שהסתכלו במעשה הקטורת (שם, דעת רבי תנחום: "מלמד שהגיסו את ליבם ועמדו על רגליהם וזנו עיניהם מן השכינה"); שהקטירו את הקטורת בקודש הקודשים ולא בקודש (כן רמז הרמב"ן פסוק ב), וכו'.
רבנו בחיי אומר: אסביר לך את סוד מעשה הקטורת. על דרך הקבלה תבין חטאם. שהם הקטירו קטורת "וישימו עליה קטורת", ולא כתוב "עליהן" – על המחתות, כמו שכתוב בעניין קורח (במדבר פרק טז פסוק יח) "ויקחו איש מחתתו ויתנו עליהם אש וישימו עליהם קטורת".
סוד הקטורת הוא סוד עצום ורב. כמו שכתוב בדברים (פרק לג פסוק י) "וישימו קטורה באפך" ובזוהר הקדוש (פרשת נח, דף סט.) כתוב "לשכח את הרוגז של הקב"ה". הקטורת יכולה לשכח את רוגזו. ומה סוד הקטורת? קטורת מלשון התקשרות, כי בארמית קטר = קשר. הט' והש' מתחלפות.
הקטורת היא קשר ישיר עם ה'. לפי רבנו בחיי החטא היה שהם הקטירו "עליה קטורת" – לא על המחתות, אלא הם שמו והקטירו את הקטורת ישר למידת הדין. הם רצו לכפר, הם רצו לעשות דברים טובים, והם אמרו מדעתם: אנחנו נקטיר למידת הדין. לשכך את מידת הדין, לפגוע במידת הדין. אנחנו נוכל להנמיך את כוחה של מידת הדין. והם טעו בזה. כי הם היו צריכים להקטיר קטורת לקב"ה בעצמו, והוא כבר יטפל במידת הדין.
ואומר הזוהר הקדוש: מהי מעלתה של הקטורת, של הקשר הזה בין הקב"ה לבין העולם? ריח הקטורת מעביר את כל זוהמה ולכלוך וריח רע של יצר הרע וכל הדברים הרעים שבעולם. ואין לך דבר חביב לפני הקב"ה כמו הקטורת. ואומר רשב"י "כל הקורא בכל יום מעשה הקטורת ינצל מכל רעה ומפגע וממידת הדין הרעה ולא יוזק" (זהר חדש שיר השירים שדמ) ואומר רשב"י "אילו ידעו בני אדם כמה חשוב הוא מעשה הקטורת היו לוקחים כל מילה ומילה ועושים אותה עטרה לראשם ככתר זהב. והמכוון בה כל יום, יש לו חלק בעולם הזה ובעולם הבא" (זוהר חדש ס"ז, ויקהל ריח עמוד ב).
מדוע היו מקטירים את הקטורת על מזבח הקטורת? מה עניין מזבח? הרי מזבח זה לקרבנות, מלשון זבח!
אלא שבמזבח הקטורת זובחים את כל הכוחות הרעים והקטגורים ממידת הדין. וכל אדם הנרדף חס ושלום ע"י מידת הדין צריך את הקטורת. לשוב לפני רבש"ע, שכן סיוע הוא בדרך הזאת להתקרב לבורא עולם. ואומר המדרש (תנחומא תצווה טו): חביב מעשה הקטורת לפני הקב"ה יותר ממעשה הקרבנות. ולכן חביבה אמירת הקטורת אפילו יותר מהתפילה. כי התפילה היא במקום קרבנות, והקטורת יש לה כוח יותר חזק מהקרבנות.
כך הקטורת הצליחה לבטל את המגפה בפרשת פנחס. הקטורת הזו היא הקשר הישיר בין בורא עולם לבריאה. הפוך מקשר חס ושלום הוא שקר. הקשר הזה יש בו כוח לבטל הכול, הוא השורש של הכול. כמו שאומרים המקובלים: אנחנו מתפללים לקב"ה, ולא לאמצעים אחרים כמו למשרתיו, שהם נקראים ע"ז. אפילו לא לכוחות אחרים בעולם, אפילו לא לכוחות חיוביים כמו ספירות, כמו עולמות, כמו מושגים רוחניים של הקבלה: מידת הרחמים ומידת הדין.
אנחנו מתפללים לקב"ה בעצמו (ירושלמי ברכות פרק ט הלכה א: "בשר ודם יש לו פטרון. אם באת לו עת צרה אינו נכנס אצלו פתאום אלא בא ועומד לו על פתחו של פטרונו וקורא לעבדו או לבן ביתו והוא אומר איש פלוני עומד על פתח חצרך שמא מכניסו ושמא מניחו. אבל הקב"ה אינו כן אם בא על אדם צרה לא יצווח לא למיכאל ולא לגבריאל אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד". עיין פירוש המשניות לרמב"ם סנהדרין י', תשובת מהר"ם שיק או"ח רצג, מהר"ל מפראג נתיבות עולם, נתיב העבודה יב התרעם על תפילת "מכניסי רחמים", וכן בחתם סופר או"ח קסו, וסיכם את העניין בתורה תמימה שמות קב, קפו). יוצרים קשר ישיר איתו והוא זמין לנו והוא קשור אלינו, אם אנחנו נהיה קשורים אליו בלבד. לא כמו בני אהרון חס ושלום, שהקטירו ורצו להתקשר דרך מידת הדין, או ליצור קשר עם מידת הדין ולא עם הקב"ה בעצמו.
זה סוד הקטורת. הקטורת היא קשר ישיר בין הבורא לבין הבריאה.
עיטור של אהבה (תש"פ)
"וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי…" (ויקרא פרק ט פסוק א) – "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי" בה' הידיעה. השמיני לְמַה? אומר רש"י שהיה ראש חודש ניסן, ביום הראשון לחודש ניסן (ראה שמות פרק מ פסוק יז). אם כן למה כתוב "הַשְּׁמִינִי"? אלא מדובר על היום השמיני אחרי שבעת ימי המילואים.
אחרי שבנו את המשכן ומשה עבד בשבעת ימי המילואים במשכן, שהיו ימים של הכנה כדי שהכהנים יהיו מתורגלים ומלומדים בעבודות המשכן בראותם מקרוב את העבודה שנעשתה על ידי משה, וכן להכין את נפשם, להיטהר ולהיתקדש לקראת עבודת המשכן, מגיע היום השמיני, היום הראשון לתחילת עבודת הכהנים במשכן, הוא היום השמיני למילואים. לכן הוא נקרא השמיני בה' הידיעה.
ואומר המדרש (סדר עולם פרק ז): עשר עטרות (מעלות נכבדות) נתעטר היום הזה. יש לו מעלה גדולה. והמעלה הגדולה של היום הזה שבאמת ירדה האש מן השמים ואכלה את הקרבנות. ירדה אש מן השמים (שמות פרק ט פסוק כד). עטרה גדולה ביום הזה היא שירדה השכינה ושרתה במשכן. וכך התברר דרכו של משה ועם ישראל, כך התברר שהיתה כפרה לעם ישראל, שהיה קשר בין שמים לארץ, שירדה השכינה למשכן, שרתה השכינה בתוכנו "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות פרק כה פסוק ח). אז הקב"ה נמצא עם בני ישראל. ולכן כתוב "הַשְּׁמִינִי" בה' הידיעה – יום חשוב וגדול.
זהו יום שהתחיל אהרון להתמנות. יום ראשון שבו התחילו לברך את ישראל בברכת כהנים. יום הראשון לאיסור הבמות (ראה שמות פרק יז פסוק ד). יום ראשון לחודשי חודשים "רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות פרק יב פסוק ב). זה היום השמיני שהתחילו עם ישראל להקריב קרבנות ולהמשיך את הקשר מלמטה למעלה. כמו שירדה אש מלמעלה למטה, הקשר שלנו עם הקב"ה מלמטה, מהארץ, לשמים.
אבל פירוש נוסף ששבה את ליבי הוא פירושו של רבינו בחיי (ע"פ תנחומא שמיני אות ג): ביום השמיני קורא משה לאהרון אחיו ומוסר לו את הכהונה הגדולה. זה השלמה לאיחוד ולאהבה בין האחים משה ואהרון. כשמשה יצא לפגוש את אהרון אומרת התורה: "וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ" (שמות פרק ד פסוק יד). אהרון שמח בליבו לפגוש את משה ולשמוע ממנו על השליחות הגדולה של משה. וכאן משה מעביר את הכהונה, את העבודה, מתוך אהבה.
אומר הקב"ה, כשיש אהבה בין אחים, אהבה בין ישראל, אני אשרה את שכינתי. לכן היום הזה הוא יום גדול. "הַשְּׁמִינִי" בה' הידיעה. היום הגדול הזה הוא יום ראש חודש ניסן שבו זכינו שירדה השכינה והתחברה אלינו.
