קשר כפול

בפרשה מסופר על עקידת יצחק: "וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ" (בראשית כב, ט) עקידה זהו קשר (ראה פירוש רש"י, ועיין גם בסידור הרש"ש חלק א דפים סג-סד, שם מוסבר שהעקידה זה לכבוש ולהמתיק את הדינים והגבורות, על ידי אברהם שהוא סוד החסד, שגם הוא צריך להיות קשור ולהתכלל ולהשתלם במידת הגבורה, ויצחק מידת הגבורה צריך להיתכלל ולהיקשר ולהיתמתק בחסד של אברהם) אברהם קשר את יצחק. כשאברהם הולך לעקידה אומר לו הקב"ה: שילך "אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה" (בראשית כב, ב) הוא לא אמר לו איפה,אלא ממשיך הפסוק ואומר: "עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ", אברהם מגיע והוא רואה ענן קשור על ההר, אז הוא יודע – זה המקום. עקידה זה קשר. גם הענן שסימן את הר המוריה, היה קשור (בראשית רבה נו, א) עקידת יצחק הייתה קשר בין אברהם ליצחק – "וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו" (בראשית כב, ח) הניסיון הגדול הוא קשר עם הקב"ה. לא צריכה להתממש העקידה חס ושלום. הקשר היה חשוב לבורא עולם.

אברהם קשר את עצמו לבורא עולם. עקידת יצחק היא הסמל שלנו. עקידת יצחק היא זכות. הקשירה, עצם הקשירה זה מספיק. אדם צריך להיות קשור לבורא עולם ואז בורא עולם קשור אליו, כמו הענן שהיה יורד וקשור על ההר, כך הרוח קשורה אל החומר.

אדם צריך להיות קשור למשפחתו, לעמו, לארצו, לתורתו, לאלוהיו, המפתח הוא הקשר. אדם שהוא לא קשור הוא תלוש חס ושלום.

עקידת יצחק מלמדת אותנו שאומר הקב"ה: מספיק לי הקשר איתכם (ראה ילקוט שמעוני איכה רמז תתרלח).