קדימה או אחורה

"כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע"… כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ, וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ" (דברים כג פסוק י ופסוק טו).

הקב"ה נמצא איתנו כשיוצאים מהבית אל המחנה. אומר הזוהר הקדוש (פרשת אחרי מות דף פה עמוד א): אפילו בגלות, מחוץ לארץ ישראל, צריכים שמירה והגנה שהקב"ה ילך לפנינו כדי לעמוד לימינינו ולהלחם באותם המתנגדים לנו, להילחם בכוחות הרוחניים שמפעילים את האוייבים שלנו.

לכן השכינה שנמצאת איתנו במחנה, תפקידה להגן עלינו, לשמור עלינו, ללכת לפנינו. אבל הכל תלוי בנו! אם ניתן לה מקום, אם נאפשר לה להיות לפנינו. אבל אם ימצא בך ערוות דבר, לכלוך, טינופת גשמית ורוחנית, אז השכינה היא הולכת מאחורי המחנה ולא לפני המחנה. והמשמעות ברורה – אנחנו חשופים. ממשיך הזוהר הקדוש ואומר, אם אתה רוצה להביא את השכינה שתלך לפני המחנה – חזור בתשובה. תוציא את הדברים השליליים, את הליכלוך, את הטינופת הרוחנית והגשמית.

עוד אומר הזוהר (שם): המחנה זה האדם. יש לו רמ"ח איברים והשכינה נמצאת בליבו של האדם. אז אחי, תן לשכינה מקום בליבך, כדי שתלך תמיד לפנינו.

רבינו מיוחס (היה מגדולי החכמים ביוון לפני כ-600 שנה, ויש אומרים שחי לפני כ-900 שנה) מסביר את המשמעות ואומר: אם הקב"ה לא נמצא לפני המחנה – אז תפילתינו חס ושלום לא נשמעת, וזה האסון הגדול. יהי רצון שהקב"ה ישמע תמיד את תפילתנו ונשים את השכינה לפנינו. ניתן לה מקום בליבנו, ברוחנו, בעמנו ובארצנו.