קרבן האדם (תשע"ט)
הקב"ה מצווה את משה על עניין הקרבנות: "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה… תקריבו את קרבנכם" (ויקרא פרק א', פסוק ב').
מה פירוש "אדם כי יקריב מכם"? שואל רבנו בחיי: וכי אנחנו מקריבים קרבנות אדם חס ושלום? ועונה: אין הכוונה חס ושלום שמקריבים קורבן אדם, שהרי התורה אומרת בהמשך בפירוש: "מן הבהמה, מן הבקר ומן הצאן תקריבו" – ולא קורבן אדם חס ושלום. אם כן, מה זה "מכם"? הפרשנים מדברים על כמה אפשרויות.
- אדם כי יקריב מכם – המילה "מכם" נסובה כלפי המילה "אדם", ולא כלפי "יקריב". כלומר: אדם מכם שיקריב (עיין ראב"ע: מאוחר הוא). וחז"ל דרשו שבא למעט גויים (חולין ה. ועיין אור החיים הקדוש כאן).
- הגאון מוילנא אומר פירוש יפה: רומז לנו הקב"ה מהו הקרבן הרצוי. שהוא יהיה מכם, מהלב שלכם, מעצמכם, מדמכם, מבשרכם מהחלקים הכי פנימיים והכי אינטימיים שלכם. מרגשותיכם, מתכונותיכם ומהמידות שלכם. מידת הענווה, מידת ההסתפקות, מדת הצניעות. אותן אנחנו מקריבים לה' ועל ידי כך אנחנו מתקרבים. דרך החושים וההרגשות אנחנו מתקרבים.
- האלשיך הקדוש אומר: הסיבה שאדם חוטא ונזקק להקריב היא "מכם" – בגלל חטא הכלל. עם ישראל כולו אחראי וערב למעשי כולם.
- מאידך, מוסיף האלשיך הקדוש, וכך כותב גם האור החיים הקדוש: כשאדם מהרהר בתשובה ובא להתקרב לה' – זה קורה בזכות הכלל, וכשהוא מקריב, כולם מתקרבים.
- ובספר "יד משה" (עיין בספר "אוצר מפרשי הפשט" ויקרא א' הערה ט"ו) כתב שדווקא הילדים הקטנים מתקרבים לקב"ה. התמימות שלהם, האמונה שלהם היא הדרך. לכן בני ישראל אומרים: "בנערינו ובזקנינו נלך" – לעבוד את ה' ולהתקרב אליו. כלומר: "מכם" אלו הילדים שלכם, ודרכם אנו נתקרב.
אדם כי יקריב מכם – אדם שמקריב את חלבו ואת דמו זה נקרא "מכם". ולכן אנחנו מתפללים לקב"ה "נשלמה פרים שפתינו", תפילה היא במקום קרבן. תפילה היא בעצם מתוכיותו ופנימיותו של הלב. אדם כי יקריב מכם, מתוככם, מהאמת שלכם קרבן לה' – זה קרבן רצוי.
ועל פי האור החיים הקדוש נוסיף ונסביר: אדם כי יקריב מכם – אדם שעושה פעולות שמקרבות את האחרים ומזכה את הרבים – הוא המעולה. הוא הקרבן שרוצה הקב"ה – שמקרב אנשים אחרים לעבודתו.
הקורונה כקריאה אישית (תש"פ)
"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה, וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר" (ויקרא פרק א פסוק א). הא' של המילה "וַיִּקְרָא" היא א' זעירה, כתובה בקטן. כל הפרשנים והדרשנים דרשו שהיא מדברת על הענווה של משה, על הענווה וההקטנה שלו, ועוד הסברים ודרשות על הא' הזעירה.
היה רוצה משה שיהיה כתוב "וַיִּקְר" ולא "וַיִּקְרָא". אבל אמר לו הקב"ה, אני לא נפגש איתך במקרה, אלא יש לי מה להגיד לך באופן מכוון. פירוש זה מביא אותנו לפירוש נפלא, ששבה את ליבי, של רבי חיים בן עטר, האור החיים הקדוש (שם), ששואל "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה", ואח"כ "וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו" – לכאורה זה מיותר – או דיבר אליו או קרא לו, בשביל מה הוא קרא לו? בשביל לדבר איתו. מהי תכלית וסיבת הקריאה? "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו".
אומר רבי חיים בן עטר פירוש חדשני, מבריק, שהיתה קריאה בקול גדול. הקב"ה קרא למשה בקול גדול אבל בכל זאת, רק משה שמע את הקריאה, והקב"ה דיבר איתו, קרא לו, הזמין אותו לשיחה בקול גדול אבל אף אחד לא שמע מלבד משה. הקב"ה קורא ומדבר, קורא למשה, ורק משה שומע. הקב"ה קורא קריאות בבריאה שהוא ברא כדי שלא כולם ישמעו, כדי שרק משה ושכמותו אמורים לשמוע את הקריאה שמכוון הקב"ה במעשיו, בדיבוריו.
מה קורא לנו הקב"ה היום? בימים שאנחנו מתכנסים בבתים ויש לנו זמן לחשוב ולשמוע את הקריאה של הקב"ה – מה קורא הקב"ה? אולי נלמד, נשמע, נפנים, נקשיב לקריאת הקב"ה? אולי הקב"ה רוצה מאיתנו קצת ענווה, תראו, עם כל ההמצאות והמוח הגאוני, והתעשייה המפותחת והרפואה המפותחת, לא מצליחים אנחנו להתגבר על נגיף אחד קטן (ראה ישעיה פרק ב פסוקים יב – כב). אולי קורא לנו הקב"ה: "תתפללו אלי, תזעקו" ורק בזכות הזעקה הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים "וַיִּזְעָקוּ (בני ישראל) וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים" (שמות פרק ב פסוק כג).
אולי קורא לנו הקב"ה לאחדות? אולי קורא לנו הקב"ה למשפחתיות? תישארו בבית. תחזקו את הקשר המשפחתי? אולי קורא לנו הקב"ה לצניעות? אולי קורא לנו הקב"ה לחזור, לבוא הביתה לישראל, מכל קצוות תבל אל המקום המוגן ביותר?
ואולי קורא לנו הקב"ה ואומר: "תתעוררו, ואני ארפא" – "מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא" (שברים פרק לב פסוק לט). מבקש מכם, תבקשו ממני, תתחננו, תתפללו, תבינו.
ואולי פרשת "ויקרא אל משה", שרק משה שומע את הקריאה, מלמדת אותנו שלפעמים קורא לנו הקב"ה באופן אישי, באופן פרטי, באופן ציבורי, אבל הקריאה מיועדת לאדם הפרטי והוא יכול ללמוד ולהסיק מסקנות.
יהי רצון שהאזניים שלנו יהיו כרויות לשמוע, נפתח את האוזניים, לשמוע את קריאתו של הקב"ה בימים אלה. לפתוח את ליבנו ואוזנינו לקול דבריו.
