בפרשה שלנו משה רבנו נבחר למנהיג. התהליך הוא קשה, הוא לא פשוט. "וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם", וכאשר "אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו" (שמות פרק ב פסוק יא) משה מושיע את אחיו, הוא מושיע את הנגזל – את בנות יתרו. משה מוציא אחרים, מושה אחרים מן הבוץ. הוא נקרא משה ולא משוי, כמו שהיה צריך להיקרא. כי משה הוא מנהיג, וכך נבחר מנהיג.
אחת הנקודות הפנימיות שמשנה את התמונה, כאשר הקב"ה מתגלה אליו זה במעמד הסנה הבוער. "וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹקִים חֹרֵבָה: וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה" (שמות פרק ג פסוק א – ג). משה מתבונן מדוע הסנה לא בוער? הסנה בוער באש רק הוא לא אוכל. הוא שואל מדוע לא יבער הסנה? מדוע הסנה לא נגמר?
יש פה איזושהי תופעה שצריך לחקור אותה, ללמוד ממנה. אומר הקב"ה למשה: "ככה אני בוחן את המנהיג – כאן זה בית הספר להנהגה". מדוע דוקא הסנה? שאין לך שפל יותר מן הסנה, מנהיג צריך להיות עניו (מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק ג פסוק ז). טהרה – יש בו מקום טהרה, לא דרך אדם שם, ואין בו עבודה זרה (רבינו מיוחס; דעת זקנים מבעלי התוספות) – לא לכלכו את המקום, הסנה הזה קוצני, מבריח את האנשים, את הציוויליזציה המפריעה (עיין תנחומא שמות אות יד). מנהיג צריך להסיר מעצמו את כל הדברים החומריים, המפריעים. הוא נמצא שם "אַחַר הַמִּדְבָּר" – איפה זה בדיוק אחרי המדבר? הדרשות מדברות שהוא ברח מהגזל שלא ירעו בהמותיו בשדות אחרים, התבודד והתפלל, הלך לפגוש את האלוקים, את הרוח – משם אפשר להגיע להר האלוקים (ראה רש"י; ספורנו; רבינו בחיי על הפסוק כאן; המספיק לעובדי ה' שער ההתבודדות).
ובלב הסנה בוער בלבת אש "וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה". לבת אש – שלהבת (אונקלוס). יש את המילה לב, אמצע, בתוך הלהבה – האמצע, הלב, הוא בוער (ראה אבן עזרא). הלב של המנהיג אסור לו שיכבה, הוא תמיד צריך להיות באותה אינטנסיביות, באותו מתח, באותה רמה בלי ירידות, רק "בְּלַבַּת אֵשׁ" – הלב בוער באש. "בֹּעֵר בָּאֵשׁ" – חם. מנהיג צריך להיות חם כלפי הסביבה, כלפי ההנהגה שלו. כשיש אש בוערת בליבו של המנהיג, יש סכנה שהוא ייגמר. אבל "הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל". הסנה, המנהיג, שבתוכו בוערת אש קודש, הוא לא נגמר. אש היא דבר רוחני. האש הזאת, הכוח הרוחני, האנרגיה הרוחנית הגדולה הזאת שצריכה להיות למנהיג משה, מייצגת את הקב"ה שנמצא בתוכו, את הנשמה שנמצאת בתוך הגוף – "וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל".
ומשה אומר: "אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה" (שמות פרק ג פסוק ג), צריך להתקרב, צריך להתחמם מאורה של האש. להתבונן. ופירוש המלבי"ם משובב: משה רצה להסיר מעצמו את כותנתו החומרית בשביל להשיג השגה רוחנית שיש בסנה. "אָסֻרָה" – אני אסיר מעלי את הבגדים החומריים כדי לראות, כדי להתחבר, כדי להיות חלק מהלהבה הזאת. הדברים האלו אסורים – אוסרים אותי, כובלים אותי. מנהיג אמיתי צריך להיות מעל החומר, להסתכל אל הרוח הפתוחה, האינסופית, אל הקב"ה. להיות מחובר אל מקור האש, השלהבת.
ואז נגלה אליו הקב"ה מתוך הסנה, מתוך הבערה, מתוך האש, מתוך החמימות, מתוך הנס הגדול הזה, הפלאי, שנמצא באדם שיש בו בערה פנימית ואיננו כלה. 120 שנה של אנרגיה, פצצת אנרגיה, שהיא רוחנית, מהלכת, יוצרת, עושה, אם היא מחוברת אל מקור האש, אם היא מחוברת אל הבורא.
משה לומד מכאן, אני צריך להיות מנהיג כזה, אני צריך להתקרב. ה' אומר לו: "שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ" (שמות פרק ג פסוק ה) – תסיר את החוצץ, את הנעליים שחוצצות מהקדושה. ותהיה כולך מחובר אל האידיאל, אל האור, אל האש, אל השלהבת, אל הבורא, אל הרוח, אל התורה שהיא מחממת. הוא אומר לו: אפילו האדמה שאתה עומד עליה היא קודש. אם אתה מתנהג בצורה כזו, בצורה של אש מהלכת, בצורה של לב חם ובוער, אתה הופך גם את החומר לרוח. זה המנהיג האמיתי ועל זה משה נבחר להיות מנהיג שמוציא את בני ישראל ממצרים, נותן להם את התורה ומכניס אותם לארץ ישראל.
הצוות המנצח (תש"פ)
בפרשתנו משה רבנו מקבל את השליחות מהקב"ה בסנה, אך הוא מסרב – "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם" (שמות פרק ד פסוק י). ותגובת ה': "וַיִּחַר אַף ה' בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ: וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו וְשַׂמְתָּ אֶת הַדְּבָרִים בְּפִיו וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְעִם פִּיהוּ וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן: וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹקִים" (שמות פרק ד פסוקי יד – טז).
אחרי שמשה רבנו מסרב לקבל את השליחות אומר לו הקב"ה אהרון ישלים אותך. אהרון אחיך ידבר ואתה תהיה השופט ותחשוב. עבודת צוות של מנהיג. משה רבנו אומר: "אני לא יכול להיות מנהיג, אני רוחני מידי, אני לא יודע לדבר, אין לי תקשורת נכונה וברורה". אומר לו הקב"ה אהרון יהיה התקשורת שלך. אנחנו ראינו שהעבודת צוות הזו של משה ואהרון היא טובה – צוות מנצח. בתוספת של אחותם מרים, המעשית. מחשבה=משה, דיבור=אהרון, מעשה=מרים. "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת" (שמות פרק טו פסוק כ) – מרים הנביאה גורמת לעם ישראל לשבח את הקב"ה. מאיפה היה לה תוף במדבר? היא חשבה על זה לפני כן כי היא היתה האישה המעשית. היא היתה המנהיגה המעשית בצוות הזה של משה אהרון ומרים. משה – הרוח, המנהיג, השופט; אהרון – המדבר; ומרים – הנראות המעשית.
"וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ" – אומרת הגמרא (שבת דף קלט עמוד א), בשכר זה שאהרון שמח בשמחתו של משה, בניגוד לאחים אחרים שמצאנו בתנ"ך שהיו שונאים זה לזה, כמו קין והבל לדוגמא, אהרון – "שָׂמַח בְּלִבּוֹ" ולכן זכה אהרון שעל ליבו יהיו האורים ותומים. אהרון – הנהגה הרוחנית הדתית, משה – ההנהגה המשפטית המלוכה, ומרים הצד המעשי.
הצוות הזה של משה מרים ואהרון – מחשבה, רוחניות דיבור ומעשה הוא הצוות שמנצח. הן בכלל והן בפרט. אומר ריה"ל בכוזרי: גם האדם הפרטי שהוא מנהיג צריך לשלב בתוכו את המחשבה, הדיבור והמעשה מכוונים לאבינו שבשמים (ראה כוזרי מאמר שלישי אותיות ב – ה).
