יעקב אבינו מכנס את בניו. הוא רצה למסור להם את סוד הגאולה ונתעלם ממנו. אבל הוא מסר את סוד קיומנו – סוד קיומנו הוא באחדות. "היאספו" "היקבצו". כדי לממש את היעוד שלנו כעם חייבים להתאחד, להתאסף, ואז כל שבט, כל אחד ואחד מעם ישראל ימצה את מלוא הכוחות שלו.
ניקח לדוגמא את שבט אשר.
"מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך" (בראשית מט, כ) זו כל הברכה שברך יעקב את בנו אשר. נחלת שבט אשר נתברכה בשמן זית משובח שמגיע לשולחנם של מלכים. איזור נחלת שבט אשר נתברך במטעי זיתים פוריים ומשובחים.
אבל יש פה עומק הרבה יותר גדול. שואלים הפרשנים: מדוע באה המ'? "מאשר". היה צריך להיות "אשר שמנה לחמו", כמו שאר השבטים. למה התווספה המ'? מה היא אומרת? רש"י ורבי אברהם אבן עזרא אומרים: מדובר במאכל הבא מ-חלקו. הרד"ק לעומתם אומר: כי מדובר רק מ-קצת מחלקו, אפילו חלק קטן של שבט אשר מביא מעדני מלך משטחו.
בעל דעת הזקנים והחזקוני נותנים לנו את המפתח להבנה, ותוכן דבריהם: אשר היה כל כך שופע בשמן ובחסד ובנתינה כי הוא היה מאכיל גם את השבטים האחרים , דהיינו: מאשר שמנה לחמם של כל עם ישראל, כי אשר נתברך בשפע כלכלי, ושפע כלכלי הוא בעצם מתנה של הקב"ה והוא נועד בשביל לשרת אחרים, לתת לעניים, לתת לנזקקים.
וכך אומר פרוש דעת הזקנים: ופסוק זה הוא המשך על שבט גד. כיוון שהיו לו חיילות, במה יתפרנס? הרי צריך עושר גדול… לכן כתיב אחריו "מאשר שמנה לחמו", שיהיה עשיר יותר מאשר ויוכל להספיק מזון לכל חיילותיו הוא.
ויש עוד פירוש: לפי שאשר מספק שמן לבית המקדש, למנחות, ולשאר צרכי המקדש, וידוע שכל השפע הבא לעולם – מן המקדש. על כן אמר "מאשר שמנה לחמו" של ישראל.
ורבנו בחיי: גם בשאר ארצות תמצא ברכה בריבוי השמן מחלקו של אשר. וזה טעם תוספת המ', כי ממנו שפע השמן ומאיתו יקבלו שאר הארצות.
אשר נותן שמן משובח למנורה שבבית המקדש, ובזכות המנורה והתפילות ותפקודו של בית המקדש, מתברכים כל עם ישראל. "מעדני מלך" – לשולחנם של מלכים. לפי שארצו של אשר הייתה ברוכה בשמן, יישלחו מפרותיה למלכים למעדן. פירותיה של נחלת אשר מתוקים ונאים וראויים למלכות.
"שמנה" אותיות 'נשמה', שמן מספק מזון לנשמה. עם השמן מדליקים את הנר ו"נר ה' נשמת אדם". הוא מספק את האור, את הברכה, את הנתינה לנשמה. הנשמה זקוקה לנתינה כדי להתמלא, כדי לתת, כדי למצוא סיפוק מעצמה. כמו שהנר מאיר לאחרים והוא לא חסר, כך הנשמה נותנת משיפעה. נחלת אשר נתברכה בשמן זית ושמן הוא סמל לחכמה כמו שכתוב "תקוע אלפא לשמן" (משנה מנחות ח, ג) שממנה יצאו אנשים חכמים. מהשמן מהחכמה מהנשמה מתברכים כל עם ישראל, נברך את עצמנו באושר, וכדברי הנביא מלאכי (פרק ג פסוק יב): "ואשרו אתכם כל הגויים", ופירש רבנו משה אלשיך שם: יאמרו כי מאושרים מכם.
