על תקשורת ושמיעה ומה שבניהם
"וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי"… (בראשית מד, יח).
יהודה, הנואם הגדול, המנהיג הגדול של השבטים מצליח בנאום, בדיבור, לשנות את דעתו של יוסף המנהיג. יהודה מצליח באמצעות תקשורת נכונה, באמצעות דיבורים, למנוע עימותים מיותרים. הכוח של הדיבור ממתן את הדעות, ממתן את המציאות, פותר בעיות, מקשר, מגשר. הדיבור הוא מתנה שנתן לנו ריבונו של עולם למין האנושי שנקרא "מדבר". האדם נקרא "מדבר". באמצעות הדיבור ניתן לגשר, לקשר, ולמנוע בעיות. זו אומנותו של יהודה ובגלל זה הוא המנהיג, ומנהיג נקרא אצלנו "דַּבָּר". דַּבָּר אֶחָד לַדּוֹר (סנהדרין ח עמוד א) מנהיגים באמצעות דיבורים, באמצעות הוראות, באמצעות שיח, ובאמצעות דו-שיח. דו-שיח ממתן את הדעות, מוריד קצת את הרגשות.
כשרוצים להודיע ליעקב את ההודעה הדרמטית שבנו עדיין חי, "וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר עוֹד יוֹסֵף חַי וְכִי הוּא מֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם" (בראשית מה, כו) ואז הם ממשיכים: "וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם…" (שם פסוק כז).
התורה מציינת כמה פעמים את הפועל "דיבר", "להגיד", "לספר", זה המפתח לתקשורת נכונה, למיתון הדעות. וחושים בן דן שהיה חֵרֵשׁ פעל בצורה אינסטינקטיבית בקבורת יעקב, מה שלא פעלו האחרים כי חושים בן דן לא שומע. אומרת הגמרא (בבא קמא דף פה עמוד ב): שאדם בלי שמיעה אינו אדם, מכיון שהשמיעה היא מרכיב הכרחי בתקשורת האדם עם העולם. לכן נלמד לדבר איש את שפת רעהו.
