עלי שור

הגר בורחת משרה אל המדבר. "וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ ה' עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר." (בראשית טז, ז) כמה פעמים התורה מזכירה לנו כאן את העין והראייה: "עַל הָעַיִן", "דֶרֶךְ שׁוּר", בהמשך אומרת הגר: "וַתִּקְרָא שֵׁם ה' הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי" "עַל כֵּן קָרָא לַבְּאֵר בְּאֵר לַחַי רֹאִי הִנֵּה בֵין קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד" (בראשית טז, פסוקים יג-יד) אז הציון של הבאר הוא מקום גאוגרפי, "בֵין קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד", אבל השם "בְּאֵר לַחַי רֹאִי" הגם ראיתי – זכיתי לראות! לא כל אחד זוכה לראות. הגר זכתה לראות את המלאך, זכתה לראות את המציאות.

יהי רצון שנדע לראות ולפגוש את הקב"ה במציאות שאנחנו חיים בה. ארץ ישראל נאמר עליה הסוד: "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית יב, א) בתורת הסוד המיוחד שבארץ ישראל הוא הראייה (ראה שער החצר אות כז ואות רפב) כאן בארץ אפשר לראות את הקב"ה בכל צעד. לראות בעיניים נכוחות את המציאות. להבין מה עומד מאחורי המציאות. הראייה החודרת, הראייה העמוקה, הראייה של נוכחות הקב"ה בחיינו, זוהי מדרגת ארץ ישראל. מ-הגר אנחנו לומדים שאפשר לראות וצריך לראות מה שמעבר למציאות. "עֵין הַמַּיִם" "דֶרֶךְ שׁוּר" היא דרך הראייה. ניקח לעצמינו את הראייה החיובית, הטובה, הראייה מעבר למציאות, מעבר לחושך, אל האור הגדול שמראה לנו הקב"ה אם נפקח את העיניים.