בגדים גדולים
"גְּדִלִים[1] תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ" (דברים כב, יב)
החיד"א ע"ה (בספרו ראש דוד בפרשתנו) מסביר שהמילה "גְּדִלִים" באה מלשון להגדיל, וכוונת מילה זו: שכל יום יוסיף האדם במצוות ומעשים טובים. תוספת זו יעשנה האדם בשמחה, כמו שביאר המקובל הרב מנצור בן שמעון ע"ה (בספרו שמן המאור בפרשתנו עמוד קכט) שזה נרמז בפסוק: "גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ" – ראשי תיבות: תגל, כמו הסיפור על הגאון מוילנא זצ"ל אשר לפני פטירתו נשק לציציותיו מרוב אהבה וחיבה ושמחה גדולה מעשיית המצווה ומתוך ידיעת ערכה ומעלתה[2].
הרב אליעזר פאפו ע"ה בספרו אלף המגן (בפרשתנו) ביאר שבארבעה דברים צריך האדם להתנהג בגדלות: 1. לענין קיום מצות עשה, שלא יאמר אדם: "מה אני ומה חיי שאוכל לעשות נחת רוח למלך רם ונישא". 2. לענין הלא תעשה, שלא יאמר אדם: "מי אני שאפגום במעשי בשמים ממעל", אלא יאמר: "אני גדול שיש בידי להיות בונה עולמות באמצעות עשיית המצוות, ויש בידי כח להחריב עולמות אם לא אעשה את המצוות" 3. להיות מוכיח לרבים, ועל ידי כך לשבר מתלעות רשע של הסט"א. 4. שלא להתחבר אלא רק עם גדולים ממך, כדברי הגמרא ביומא (דף ט עמוד ב) שמי שריש לקיש היה מדבר איתו, אנשים סמכו עליו בתור אדם נאמן, והביאו לו כסף בלי עדים.
בזכות ארבעה דברים האלה ממשיך הרב ואומר, אתה תעשה את "כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ" שזהו חלוקא דרבנן לעתיד לבוא.
מרן רבנו יוסף חיים ע"ה[3] מסביר: משכן הגאווה אצל האדם הוא בראש, בעיניים ובלב שלו[4], ועצתו לאדם שתמיד יראה את איברים האלו כאיברים דלים בלי גאוה, ואז תתפשט הענווה בו, ותקיף אותו ותסוכך ותגן עליו הענווה מכל צר ומסטין.
האגו של האדם הוא שורש הרעל. הוא הגורם לחוסר תקשורת בינו לבין החברה. בינו לבין הבורא, בינו לבין עצמו. אם יעשה האדם "גְּדִלִים" הוא יוכל להתכסות בבגד שיהיה מתאים לו. שיהיה מקשר בינו לבין העולם, כי בגד זו מידה, ויתאים האדם את מידותיו לסובבים אותו.
8
משימה שבועית
בעלי הרמז[5] דרשו "גְּדִלִים" גימטריה פז, לרמוז שיש לאחוז בציציות[6] בברכת ברוך שאמר בתפילה, ויש בברכה זו פז תיבות[7].
קח את ברכת ברוך שאמר השבוע, תתבונן ותעמיק בברכה זו, נסה לפרש ולבאר אותה במחשבתך, ונסה להגיע לתובנה עמוקה, תובנת פז, בעקבות מחשבותיך. בהצלחה רבה
[1] גדילים אלו הציציות, ונקראו בשם "גדילים" על שם שגדול כוחם לדחות את הקליפות והחיצונים (רמ"ד וואלי, משנה למלך עמוד רצג, ובביאור משנה תורה עמוד רלא כתב הרב שגדילים זה מלשון יד הגדולה, הקשורה לספירת החסד).
[2] עליות אליהו הערה קיז, וכן הוא בתולדות הפוסקים עמוד כו, וראה קרבן העני (הרב יעקב קטינא, היה רבה של חוסט באוקראינה, חי לפני 150 שנה) בפרשתנו שביאר שהמילה "גְּדִלִים" היא מלשון גידול, כמו שילד קטן מחנכים אותו במצוות ציצית מגיל קטן, ואט אט ירגיש הילד מתיקות במצוה, וככל שיגדל ירגיש יותר שמחה וטעם במצוה.
[3] בספרו בן איש חי דרשות בפרשתנו, ובספרו עוד יוסף חי דרשות בפרשתנו.
[4] הרב מסביר שהם ראשי תיבות רע"ל, כי בהם דבוק רעל הגאווה, והוא כמו סם המוות לנפש האדם, ועל זה התפלל דוד המלך בתהילים (קלא, א) : "לֹא גָבַהּ לִבִּי וְלֹא רָמוּ עֵינַי וְלֹא הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי" – גאוות הראש.
[5] שפתי כהן בפרשתנו, וכן הוא במחשוף הלבן לרבנו יעקב אבוחצירא ע"ה בפרשתנו.
[6] ראה בן איש חי הלכות שנה ראשונה פרשת מקץ הלכה ז.
[7] את ברכת "ברוך שאמר" תיקנו אנשי כנסת הגדולה, וחוברה ברכה זו על פי פתק שירד מן השמים, והיה שם פז תיבות (רבנו מאיר בן גבאי ע"ה, תולעת יעקב, פסוקי דזמרה, ובספר הרוקח פירוש התפילה אות יד, וראה שער הכוונות לרבנו האר"י דף יז עמודה ג ).
