סוד השלשלת

"זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לה' בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ…" (ויקרא ו, יג)

בעל התניא בספרו ליקוטי תורה (פרשת צו דף ח עמוד א) מבאר שכדי לפעול בירור ותיקון רוחני בעולם, צריך המברר בעצמו להיות שלם ומזוכך ומבורר, ורק אז בכוחו לברר ולתקן את זולתו.

וכך הוא בעבודת הקרבנות: שהרי עניינם של הקרבנות הוא בירור ניצוצות הקדושה, על ידי שחלק מהקרבן עולה על גבי המזבח וחלק נאכל לכהנים, ומובן מזה, שהכהנים בעצמם הם כבר שלמים, מבוררים ומתוקנים, ולכן בכוחם לפעול בירור בדבר אחר.

נשאלת השאלה לפי זה, מדוע גם אהרן הצטווה להביא קרבן, וכי הוא לא שלם ומתוקן? עונה בעל התניא: אהרן הכהן היה שלם ומתוקן, ועל ידי הבאת הקרבן הוא מתעלה למדרגות עליונות יותר, למעלה מהדרגות אליהן מגיעים על ידי בירור שאר הקרבנות.

ישאל השואל: איך מגיעים לדרגת שלימות? הגאון מוילנא[1] מסביר זאת על פי הגמרא (שבת דף קיד עמוד א) האומרת: "איזהו תלמיד חכם? היודע (המקפיד) להפוך חלוקו כדרכו", וביאר הגאון מוילנא שהרוצה לכבוש איזה מידה לא טובה שיש לו, צריך להטות עצמו אל קצה ההופכי של אותה מידה, ואחר כך יבוא אל דרך האמצע, וזה ביאור הגמרא שתלמיד חכם יודע להפֵך את מידותיו (חלוקו זה מידותיו, כמו: "וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד" (דברים ו, ג).

דוגמא לדבר: אדם בעל גאווה, צריך להפֵך את מידותיו עד שיגיע לתכלית השיפלות, ואחר כך יגיע אל הנקודה המאוזנת[2].

בפרשתנו משה רבנו ואחיו אהרן הכהן מגיעים לדרגת שלימות, שלימות זאת לא מתבטאת במילים, אלא במנגינת הטעמים.

אסביר את דברי ואלך בעקבות הרב יונתן זקס זצ"ל בספרו שיג ושיח (על פרשתנו עמודים 23-25), המנסה להסביר מעט[3] את טעם השלשלת[4].

אחד מטעמי המקרא שמו שלשלת, צורתו מסולסלת כזה: ֓, ונגינתו עולה ויורדת, עולה ויורדת.

בכל חמשת חומשי התורה גם יחד, מופיע השלשלת רק ארבע פעמים, בכל פעם שהוא מופיע, הוא מאותת על משבר קיומי[5].

הגיבור של השלשלת הרביעית הוא משה רבנו. אחרי חטא העגל, הורה משה לעם ישראל במצות ה', שיעשו משכן, שהוא בית שיסמל דרך קבע את שכינתו של ה' בקרב העם.

משה רבנו מקדש לכהונה את אהרן אחיו ואת בניו, הוא גם מלביש את אהרן הכהן בבגדי הכהן הגדול, ומושח אותו בשמן המשחה, ומקריב את הקרבנות הנדרשים.

והנה מעל למילה וַיִּשְׁחָ֓טמופיע שלשלת: "וַיִּשְׁחָ֓ט וַיִּקַּח מֹשֶׁה מִדָּמוֹ וַיִּתֵּן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן אַהֲרֹן הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית" (ויקרא ח, כג).

מהו המשבר של משה רבנו? אם נחשוב לרגע, מקור משברו ומצוקתו של משה יתברר לנו היטיב. עד עכשיו משה היה מנהיגו של עם ישראל. אהרן אחיו תמך בו ליווה אותו בהופעותיו אצל פרעה והיה דוברו, עוזרו וסגנו. מעתה ואילך, אהרן יהיה בעל תפקיד מנהיגותי בזכות עצמו. משה הוא לוי ואהרן הוא כהן[6]. אהרן יעשה דברים שמשה רבנו עצמו לא יכול לעשות, הוא יקריב את קרבנות התמיד במשכן, הוא ינהל את עבודת הקודש, הוא יבצע את עבודת יום הכיפורים.

הנה לנו המאבק הפנימי של משה, שהשלשלת מכוונת אליו[7]. משה עומד למנות את אחיו למשרה שהוא לעולם לא יוכל להחזיק בה, משה בוודאי שמח בשביל אחיו, אבל אי אפשר שלא יחוש קורט של אובדן, שהרי אהרן יזכה שבניו ובני בניו ירשו אותו בתפקידו, כי בנו של כהן הוא כהן, משה לא יזכה שבניו ימשיכו אותו[8], כי בנו של נביא, נדיר הוא שיהיה נביא.

[1] ביאור הגר"א שיר השירים א, ה, פירוש א, ועיין עוד בביאור הגר"א על משלי ד, טו, ובביאורו למשלי כ, כג.

[2] הקדימו הרמב"ם (בהלכות דעות פרק א הלכות ג-ד, ובשמונה פרקים פרק ד) שכתב את שביל הזהב.

[3] "ומי יוכל להעמיק בסוד הטעמים וריבוי בחינתם הנעלמת" (שיעור קומה לרמ"ק אות פז).

[4] וקדמו בחלק מהדברים הרב יוסף אבן כספי (חי לפני כ-700 שנה, הרב נולד בצרפת, ונפטר באי מיורקה השייך לספרד, היה פרשן, פילוסוף ובלשן, להרחבה אודותיו עיין בספר פרשני המקרא של הרבנית ד"ר אביגיל ראק ז"ל עמוד 259 והלאה) בספרו מצרף לכסף בראשית יט, טז, וכן בביאורו שם לבראשית כד, יב.

[5] שלוש שלשלות נמצאות בספר בראשית, והרביעית בפרשתנו. השלשלת הראשונה מופיע בסיפורו של לוט. לוט נפרד מדודו אברהם והתיישב בסדום, ונטמע באוכלוסייה המקומית. בנותיו נישאו לתושבי העיר והוא עצמו ישב בשער העיר והיה שופט. כאשר הגיעו אליו המלאכים ואמרו לו לעזור את העיר כי ה' הולך להחריב אותה, לוט היסס והתמהמה, היה לוט קרוע ומסוכסך עם עצמו, מצד אחד ידע שהמלאכים צודקים, אולם מצד שני כל הוויתו היתה משוקעת בסדום, לכן על המילה "וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ" מסומנת שלשלת: "וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲוֹן הָעִיר", "וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ וַיַּחֲזִקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר" (בראשית יט, טו-טז).

השלשלת השניה:  ביקש אברהם אבינו מאליעזר עבדו שימצא כלה לבנו יצחק. חז"ל מסבירים שאליעזר לא היה שלם עם שליחות זו, כי ידע שאם יצחק לא יתחתן ולא יוליד ילדיו, יורשי נחלתו של אברהם אבינו יהיה אליעזר וצאצאיו. אומר אברהם לה': "מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר"… "הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי" (בראשית טו ב-ג). אם אליעזר יצליח בשליחותו להביא אשה ליצחק ואם לזוג יהיו ילדים, יאפסו סיכוייו של אליעזר לרשת את אברהם. שני יצריו של אליעזר נאבקו בתוכו: הנאמנות לאברהם ושאפתנות אישית, בסוף הנאמנות ניצחה, לכן המילה וַיֹּאמַ֓ר מוטעמת בשלשלת: "וַיֹּאמַ֓ר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם" (בראשית כד, יב).

השלשלת השלישית שולחת אותנו למצרים, אל יוסף המופקד על בית פוטיפר שר פרעה, אשת פוטיפר ניסתה לפתות אותו והוא מיאן. המילה וַיְמָאֵ֓ן מוטעמת בשלשלת: "וַיְמָאֵ֓ן… וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה" (בראשית לט, ח-יב) היה מאמץ גדול של יוסף לסרב לאשת פוטיפר, היתה לו התנגשות בין זהויות, האם אני מצרי המנהג בהפקרות או אני עברי, בנו של יעקב אבינו, ואני אחד מהשבטים, ממשיכי עם ישראל.

[6] ראה זבחים דף קב עמוד א.

[7] לביאור אחר מדוע מופיע כאן שלשלת, עיין בספר משנת יעקב של מורי ורבי הגאון הגדול הרב יעקב ניסן רוזנטל זצ"ל, בביאורו על הרמב"ם (קדושה, הלכות שחיטה פרק א הלכה ט).

[8] ראה ספרי ניצבים אות שה, מדרש תנחומא פנחס אות יא, וראה ביאור עמוק במהר"ל נתיב האמת פרק א, ועיין עוד בכלי יקר על במדבר כז, יד. דרך אגב, כמו משה רבנו, גם שמואל הנביא רוצה שבניו ימשיכו אותו, אך הם לא הלכו בדרכיו (ראה שמואל א פרק ח פסוקים א-ה, וכן שמואל א פרק יב פסוק ב, וראה בספרו של הרב אמנון בזק: "מקבילות נפגשות" פרק שני, בין שמואל למשה).