מחשבת השמחה

בפרשת כי-תבוא כתוב על המביא ביכורים לבית המקדש: "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אלוקיך וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ" (דברים כו, יא) ובהמשך הפרשה: "וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים כז, ז) כשמביאים את הביכורים לפני ה' – שמחים. בסוף הפרשה: "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אלוקיך בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל "(דברים כח, מז) בפרשה זו למדנו: השמחה היא לפני ה'. כך מסביר לנו רשב"י בזוהר הקדוש (וירא דף קטז עמוד א, וכן זוהר ויקרא דף ח עמוד ב): השמחה – כשהיא לפני ה'! כשאתה נמצא בירושלים! לכן נאמר: "שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם וְגִילוּ בָהּ כָּל אֹהֲבֶיהָ" (ישעיה סו, י) "בָהּ" פירושו בתוכה, דהיינו לפני ה', שזה בבית המקדש.

כשאדם צריך לשמוח ורוצה לשמוח, הוא יכול לשמוח רק כשהוא נמצא לפני ה'. כשה' מולו. כש-"שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" (תהילים טז, ח) אז פורצת השמחה. כי שמחה היא רוחניות, "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה" (תהילים ק, ב) אומרת הקבלה (תיקוני הזוהר תיקון כב דף סז עמודה א) אותיות מ-ח-ש-ב-ה. רוחניות. כשאדם עומד לפני ה' – מתחברת השכינה ביחד איתו, עם הנשמה שלו, פורצת השמחה (עיין גם בשער המצוות לרבנו האר"י דף א עמוד א).

יהי רצון שנרגיש את השכינה מולנו, ואז בכל מעשינו, בכל חיינו, תפרוץ השמחה (ראה עבודת הקודש לרבנו מאיר בן גבאי ע"ה חלק ד פרק מד, שהעבודה בשמחה כאן למטה בעולמינו, מעוררת שמחה בעולמות העליונים) וככה חיינו יהיו איכותיים. לפני ה' נשמח תמיד!