מה כוחו של צום?

ימי בין המצרים שאנחנו נמצאים בעיצומם, הם ימי צמצום וחורבן התחומים בשני צומות (י"ז בתמוז ותשעה באב). למה צמים? איך הצום מועיל?

הפרשה מספרת שבעקבות מלחמת ישראל במדין, לקחו אנשי המלחמה שלל רב מערי מדין המנוצחות. בתוך השלל היו בגדים, כלי כסף וכלי זהב, כלי ברזל וכלי עץ. בעקבות לקיחת השלל נאמרו דיני הכשרת והגעלת כלים: "כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ …וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם" (במדבר ל"א, כ"ג). משמעות הדבר, שאם ישראל ירצו להשתמש בכלי בישול ואכילה של גויים שהשתמשו בהם עם מאכלות איסור, אז יש להכשיר אותם כדרך שימושם האסור – 'כבולעו כך פולטו' (פסחים ל' ע"ב). אם השתמשו באש – ההכשרה בליבון באש. אם השתמשו במים רותחים – ההכשרה בהגעלה במים רותחים, ואם השתמשו בצונן – ההכשרה בשטיפה במים צוננים (עבודה זרה דף ע"ד ע"ב; דף ע"ו ע"ב).

בספרי הקבלה והחסידות, לומדים שכמו שיש ניקוי לכלים, כך יש ניקוי לגוף, המְכוּנֶּה אף הוא כלי, ויש ניקוי, טיהור וזיכוך לנשמה (ישמח ישראל, סוף מצורע בשם המקובלים; של"ה הקדוש פסחים, מצה עשירה דרוש שלישי אות ת"ה הוצ' יד רמ"ה). והוסיפו חכמי המוסר ללמוד מדיני הכשרת הכלים, שהתיקון והתשובה של האדם צריכים להיות שווים לאופן שבו חטא. אם חטא בשוגג, בטעות, בלי חמימות והתלהבות, אז מספיקה תשובה רגילה. אבל אם חטא מתוך התלהבות ותענוג, אזי הוא צריך לשוב ולתקן מתוך פנימיות הלב (תולדות יעקב יוסף קדושים אות ז'; ליקוטי מוהר"ן קמא ד', ו' ושם קנ"ו; שם משמואל כי תבוא תרע"ב).

יתרה מכך, ידוע שבאדם, אותו כוח יכול להופיע ככוח חיובי ושלילי כאחד. זאת משום שהנפש היא אחת, וכוחותיה השונים מאוחדים בה, אלא שבבחירתו של האדם אפשר להם להתהפך. דוגמא לכך אנחנו מוצאים בגמרא שמלמדת שמי שנולד במזל מאדים יש לו תכונה סגולית של קשר לדמים. זיקתו לדם אינה נתונה לבחירתו, אלא נובעת ממזל הולדתו.

השאלה הגדולה היא מה יעשה אותו אדם עם כוחותיו. אמנם הכוחות הללו נתונים לו, אך הבחירה בידו. הוא יכול לכוונם אל החיובי, על ידי כך שיהיה מוהל, שוחט, רופא ואפילו דיין, או להפקיר עצמו לשלילה, או אז יהפוך לגנב או רוצח. הכוחות נמצאים על ציר אחד, בעל שני מוקדים – חיובי ושלילי. האדם צריך לקחת את המניע של החטא, את אותו הרצון, ואת אותה האנרגיה עצמה לרתום לעבודת ה' (שמונה פרקים לרמב"ם פרק א'; יומא פ"ו ע"ב; שבת קנ"ו ע"א; וראה אורות התשובה ט', ה' וח' ושם י"ב, א'; על התשובה לגרי"ד סולובייצ'יק עמ' 174-187).

זהו גם עניינו של הצום. הצום הוא בעצם "ניקוי" שמכפר. איך זה עובד? האדם מונע מאנרגיה, מחום, וכשהאדם צם ולא אוכל, נשרף חום הגוף והאנרגיה שלו, חלבו ודמו. בסוף הצום, האדם אומר: "רִבּון כָּל הָעולָמִים, יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁיְהֵא מִעוּט חֶלְבִּי וְדָמִי, שֶׁנִּתְמַעֵט הַיּום, כַּחֵלֶב מוּנָח עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ לְפָנֶיךָ וְתִרְצֵנִי" – תרצה לקבל את קרבני הקטן (במנחה של התענית קודם 'יהיו לרצון' שבסוף תפילת הלחש). מהו עומק העניין? האדם באמצעות האנרגיה שלו עושה מעשים טובים, ואם הוא לא מקיים את רצון הבורא נשרפת לו האנרגיה, נשרף לו חומר הבערה באמצעות המעשים שהוא עושה. המעשים הטובים – זהו שימוש נכון באנרגיה. שימוש ברצון שלנו בהתאם למה שרוצה הקב"ה. הצום שהוא מעשה חיצוני אינו המטרה. ולמה הוא בא? כאמצעי להכנעת הלב, חשבון נפש ושינוי פנימי. על ידי כך הצום מכפר (תענית ט"ז ע"א; רמב"ם, הלכות תעניות ה', א').