קדושה עברית (תשע"ט)
"דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם" (ויקרא פרק יט פסוק ב). מהי מצוות "קדושים תהיו"? האם היא בכלל מצווה? ומה המשמעות שלה?
אומר רש"י: קדושים = פרושים. פרושים תהיו. זה הקשר לסוף הפרשה הקודמת: אם תפרשו, תהיו פרושים מן העריות ומן העבירה – תהיו קדושים. אומר רש"י: כל מקום שאתה מוצא גדר ערווה, אתה מוצא קדושה. קדושה באה מהימנעות מעבירות. ודווקא עבירות מסוימות. זו דעתו של רש"י. במילים אחרות אומר רש"י: תהיו פסיביים, אל תעשו, סורו מרע, ואז תהיו קדושים.
הרמב"ן, לא מצא חן בעיניו פירושו של רש"י, והוא אומר: וכי אדם שרק לא עובר עבירה נקרא קדוש? לא! קדושה פירושה מעשה אקטיבי, מעשה שנובע מעצם מחשבתו ונפשו ורצונו של האדם להתקדש, להוסיף דרגה רוחנית. "קדש עצמך במותר לך" – אומר הרמב"ן. קדושה באה עם פעולה אקטיבית שהאדם עושה. ולא רק כשהוא נמנע מלעשות עבירה, אלא מוסיף לעצמו עוד גדרים ועוד חומרות ועוד פעולות מעשיות שייגרמו לו להיות קדוש.
כך תובן המחלוקת בפירוש המילים בברכת המצוות: "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו". מה זה "קידשנו"? – במצוותיו. קדושים תהיו כי קדוש אני, ומה תעשו? תעשו מצוות. זו דעתו של הרמב"ן.
המילה קדושה בעברית היא בעלת שתי משמעויות. משמעות אחת – פרישה, וככה אולי יתפרש "הרי את מקודשת לי" – מובדלת, מיוחדת רק לי (עיין קידושין ב: "מאי לשון קידושין? דאסר לה אכולי עלמא כהקדש"). זה הפירוש בקידושין. אבל בעשיית המצוות, אומר הרמב"ן, מעשה המצוות גורם לקדושה. למה? על ידי ההתדבקות בבורא – "כי קדוש אני".
מוסיף רבי חיים בן עטר, בעל ה"אור החיים" הקדוש: "כי קדוש אני ה' אלוקיכם" – הקב"ה נקרא קדוש, לא רק בגלל שהוא מובדל, אלא בגלל שהוא יותר רוחני, יותר טהור. "בקרבך קדוש" (הושע פרק יא פסוק ט) – הקב"ה נמצא בתוכנו. במעשה המצווה מסביר האור החיים הסבר קבלי: המילה מצווה מורכבת מהאותיות מ', צ', ו' וה'. באתב"ש מ' וצ' מתחלפות בי' וה', וכך יוצא השם המפורש. שם ה' נמצא במעשה המצווה (ראה בתחילת שער המצוות לרבנו האר"י). במילים שלנו – הקב"ה שוכן בתוכנו, ובמעשה המצווה שאנחנו עושים אנחנו מתקדשים ונהיים יותר רוחניים. עצם מעשה המצווה הוא התחברות לקב"ה. ככל שנעשה יותר מצוות – כך נפגוש במצוות את הקב"ה שבתוכנו ונהיה יותר קדושים. זה נקרא להידבק בקב"ה.
וכך אומרים חז"ל (יומא לט.): אדם שמקדש עצמו מלמטה, מקדשים אותו מלמעלה. אם אתם עושים מצווה קטנה, מעשית, גשמית – הקב"ה ממשיך להוסיף לו אין סוף של שערי קדושה, אין גבול, "כי קדוש אני ה'". אם הקב"ה הוא קדוש ורוחני – אז הקדושה שבתוכנו גם היא רוחניות. ככל שנדבק יותר ויותר ברוחניות שבתוכנו, נתחבר לנשמה שבתוכנו, לתורה שבקרבנו, לקב"ה ששרוי בנשמתנו, בתוכנו, נהיה יותר ויותר קדושים.
אם כך, מצוות "קדושים תהיו" היא ציווי על האדם מישראל להוסיף רוחניות בחייו. להוסיף קדושה, משמעות, תוכן רוחני. לתת משמעות לחיי החומר. לתת משמעות רוחנית לגוף. לתת משמעות רוחנית לאכילה, כי היא מצווה. כי הקב"ה ציווה. לשינה. לכל המעשים הגופניים, לחיים הגופניים, לזמן, "מקדש ישראל והזמנים". הזמן – יש בו ערך וקדושה אם נדע לתת לו את המשמעות הרוחנית, של הקדושה, המשמעות שמעבר לעשיית המצווה. וזאת על ידי כוונה ורצון. עולם הרוח האינסופי שנמצא בתוכנו, במוחנו, בליבנו, הוא הוא שייתן את הקדושה לחיינו.
