כח הדמיון וסוד ההפכים

"וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות לב, ד)

חטא העגל המוזכר בפרשה, הוא מאורע לא מובן, איך יכול להיות שעם שיצא לפני תקופה קצרה מאוד ממצרים באותות ומופתים, אומר על עגל הזהב שהוא האלוהים שלו שהעלה[1] אותו ממצרים, איפה השכל? איפה ההיגיון?

על הפסוק: "וירא העם כי בושש משה לבוא" (שמות לב, א) כותבת הגמרא (שבת דף פט עמוד א) שהראה השטן לישראל את מיטתו של משה פורחת באוויר, אמר להם השטן: הנה משה הבטיח שיבוא ולא חזר, הוא כבר איננו בין החיים, בני ישראל נמשכים אחריו, מאמינים לו יוצרים את העגל, ועובדים אותו.

אומרים הפרשנים: מה המסר שעומד מאחורי הסיפור הזה?

אלא: השטן[2] הוא הדמיון, הדמיון הפרוע שנמצא בקרבנו.

הדמיון הוא הכוח החזק והקובע ביותר הפועל על האדם, הוא קובע את מהות עולמו הפנימי של האדם.אם יהיה שמח או עצוב, אם יהיה עניו או בעל גאוה, אם יהיה רגוע או כועס. כח הדמיון הוא הדוחף אותנו לרדוף ולהשיג הישגים גבוהים, ומצד שני הוא הגורם לנו להתייאש מהרדיפות אחר ההישגים.

ובלשונו של הרמב"ם: "כי כל חיסרון בדבר או במידות, הוא פועל הדמיון, או נמשך אחר פעלו" (מורה נבוכים חלק ב פרק יב).

כח הדמיון הוא אחד מחמשת הכוחות המובילים באדם (שמונה פרקים לרמב"ם פרק א) אבל בעצם הוא שורש החטא בעולם. כי האדם מדמה שיהיה לו טוב אם הוא רק יעבור על איסור אחד קטן מאיסורי תורה, אם הוא רק יעבור על החוק, אם הוא רק יאכל את האוכל הזה… שהוא לא כשר… אם הוא רק יסתכל היכן שאסור… אבל זה רק דמיון… הדמיון השלילי מביא את האדם לחטוא.

לדעת הרמב"ם[3] (שמונה פרקים סוף פרק ב) לא שייכת עבודת תיקון המידות בדמיון כי הוא חסר מעצורים, תפקידו של השכל הוא לעצור ולרסן את הדמיון. כאשר השכל שולט באופן עקבי בדמיון, אט אט מתיישר האדם ומתעלה.

בשפה אחרת ניתן לומר: שחסרונו של הדמיון הוא בכך שכל עניינו בדברים מוחשיים (שהרי הדמיון אינו מצייר נמצא שאינו גוף או כוח הגוף, כמבואר במורה נבוכים חלק ב פרק יב), לעומת השכל שיכול לתפוס דברים שאין בהם גוף ולא כח הגוף, וזוהי מעלתו שהוא נבדל מן החומר[4].

מצד שני – כוח הדמיון הוא כוח עצום, עד כדי כך שאומרת הקבלה ששורש המילה אדם במהות הפנימית של האדם הוא מלשון דמיון, כמאמר הנביא: "אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן" (ישעיה יד, יד) אדם דומה לאל באמצעות הנשמה, באמצעות השכל הגבוה שלו.

הדמיון הגבוה הוא יכול להיות דומה לאל, אם הוא רק יחקה את דרכיו, אם הוא רק ילך באורחותיו, כמו שהקב"ה גומל חסדים אף אתה תהיה גומל חסדים.

יש בנו כוח להיות דומים לאל, ואת הכוח הזה צריך לנצל בכיוון החיובי.

כוח הדמיון הוא כוח הנבואה, ואם נשתמש בו היטיב – נעלה מעלה מעלה, ואם חלילה וחס ניכנע ליצר הרע שבתוכנו, לשטן שבתוכנו שיש לו כלי מלחמה של דמיון שלילי[5] – מכאן הדרך קרובה להגיד שעגל הזהב הוא זה שהוציא את ישראל ממצרים[6].

רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן חלק א תורה ג) מסביר שבכח המדמה יש דברים חיוביים ויש דברים שליליים, השמחה בכוחה לברר את הפנים החיוביות בדמיון, דהיינו כוחות של נבואה, ואילו העצבות גורמת להתגברות הצד השני של הדמיון, זה שמרחיק את האדם מהנבואה[7].

נחתום בדברי הרב אברהם יצחק הכהן קוק ע"ה שהעמיק הרבה בספרו אורות הקודש א בכוח הדמיון, שאמר: "בעלי ההשגה הגדולים, כוח המדמה שלהם הוא גדול ונשגב מאוד" (אורות הקודש א עמוד רלא).

[1] כפירוש רבנו מיוחס שכיחשו בקדוש ברוך הוא ואמרו שלא העלם ממצרים (הובאו דבריו באוצר מפרשי התורה על פסוק זה) וכדעת הרב צידה לדרך בדעת רש"י (בביאורו לשמות לב, א) שרצו לעבוד עבודה זרה ממש.

[2] עצם כח ההתנגדות זה נקרא שטן, כמו שכתוב על יוסף שהיה שטנו של עשו (בראשית רבה עג', ז') וכן נאמר על מלאך ה' שנעמד בדרך לבלעם: "ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו" (במדבר כב',כב') ופירש רש"י שם: שמלאך של רחמים היה.

השטן הוא מטה את האדם מדרך האמת והישר (מורה נבוכים חלק ג' פרק כב') כי הוא השטן והוא יצר הרע והוא מלאך המוות (בבא בתרא דף טז' עמוד א', רש"י בפירושו לשבת דף פט עמודה א, וראה מה שדן בזה הגאון הגדול הרב יעקב חיים סופר שליט"א בספרו אור משה סימן סח, ועיין עוד באברבנאל בראשית כב', א-ב, שעמד למה נקרא השטן בשם יצר הרע ובשם מלאך המוות), והוא נחש הקדמוני (תיקוני זוהר תיקון ע' דף קלג' עמודה א', ועיין עוד בספורנו בראשית ג', א').

אולם עלינו לזכור שתכלית השטן הוא לעשות את רצון ה' ולהביא אותנו אל החיבור והדבקות ב-ה' יתברך (מהר"ל חידושי אגדות לבבא בתרא שם, וראה גם פירוש הגר"א לאיוב א', ו') וכמו שמתאר זאת רבי שמעון בר יוחאי ע"ה בזוהר הקדוש בפרשת תרומה (דף קסג' ע"א, ועיין עוד בתניא ליקוטי אמרים סוף פרק ט', וסוף פרק כט') עיין שם בדבריו.

לעתיד לבוא יצר הרע ישחט (סוכה נב' עמוד א, וראה צדקת הצדיק אות קיא') הווי אומר ניצוצות הקדושה שבלע יחזרו למקורם (שטן זה ראשי תיבות למפרע: ניצוצות טהרה שבלע – כן כתב קהילות יעקב ערך שטן, וכעין זה בספר מעט מים לרבי יוסף כנאפו ע"ה, מערכת ש ערך שטן אות ג).

[3] היעב"ץ (בהגהותיו לשמונה פרקים) חלק על הרמב"ם בנקודה זו וכתב, שגם בדמיון יש לנו בחירה חופשית.

[4] הרמב"ם מכנה שם את הדמיון בתור יצר הרע, מסביר רבי יוסף כספי (הובאו דבריו בספר להבת אש קודש, שערים להגותו של האדמו"ר מפיאסצ'נה עמוד 130) מכיון שהדמיון הוא כוח החומר.

[5] עיין בשיחות הר"ן תורה ו.

[6] עיין בליקוטי מוהר"ן חלק א תורה כה, וכן חלק א תורה נד אות ו.

[7] עיין גם באורות ישראל ותחייתו פיסקה יז.