"וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה', וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵ-ל שַׁ-דָּ-י וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם" (שמות פרק ו פסוק ג). כאן אנחנו חייבים לדבר על השוני בשמות הבורא. אז מי מדבר אל משה? "וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים". ומה הוא אומר לו? "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה'". פעם נאמר "וַיְדַבֵּר" ופעם "וַיֹּאמֶר", פעם "אֱלֹקִים" ופעם "ה'". מה ההבדל ביניהם? ה' נגלה אל אברהם, יצחק ויעקב בשם "אֵ-ל שַׁ-דָּ-י", "וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם" – לא התגלתי להם בשמי המפורש. בנוסף, בפרשה הקודמת בעת שה' מינה את משה להיות שליח לגאול את עם ישראל ממצרים, שואל משה רבנו את הקב"ה: "וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמו, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם?" אומר לו הקב"ה: "כֹּה תֹאמַר… אֶ-הְ-יֶ-ה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם" (שמות פרק ג פסוקים יג – יד) – זהו שם נוסף.
אנחנו חייבים לגייס את המדרש לעזרתנו. מדרש רבה מסביר לנו את סוד השמות בפשטות (שמות רבה פרשה ג אותיות ה – ו): "וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמו" – בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה מְבַקֵּשׁ משֶׁה שֶׁיּוֹדִיעֶנּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַשֵּׁם הַגָּדוֹל. אמר לו הקב"ה: "שְׁמִי אַתָּה מְבַקֵּשׁ לֵידַע? לְפִי מַעֲשַׂי אֲנִי נִקְרָא… כְּשֶׁאֲנִי דָּן אֶת הַבְּרִיּוֹת – אֲנִי נִקְרָא: "אֱלֹקִים", וּכְשֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה מִלְחָמָה בָּרְשָׁעִים – אֲנִי נִקְרָא: "צְ-בָאוֹת" (מלשון צבא), וּכְשֶׁאֲנִי תּוֹלֶה עַל חַטָּאָיו שֶׁל אָדָם – אֲנִי נִקְרָא: "אֵ-ל שַׁ-דַּ-י", וּכְשֶׁאֲנִי מְרַחֵם עַל עוֹלָמִי – אֲנִי נִקְרָא "ה'".
מסביר רבנו בחיי: כוונת חכמים במדרש הזה כי אין ריבוי בייחוד, אל תחשוב שהקב"ה הוא הרבה חס ושלום, אלא הוא אחד שמתגלה בגילויים שונים. אבל הפה לא יכול לכלול אותם במילה אחת כמו שהשכל יכול להבין. על כן שמותיו מתרבים ומשתנים לפי הפעולות מצד המקבלים, אך לא מצידו של ה'. כך זה נראה לנו בלבד, אבל הקב"ה הוא אותו בורא.
לאבות הקב"ה נגלה במידת הצמצום "א-ל ש-די" – שאמר לעולמו די (חגיגה דף יב עמוד א). מסביר האור החיים הקדוש: האבות היו גדולים מצד עצמם. ההנהגה העצומה שלהם לא הצריכה את הנהגת הקב"ה בעולם במידת הרחמים. לעומת התקופה של משה רבנו בה היה צורך לגאול את עם ישראל במידת הרחמים. וזהו שם הרחמים. ומוסיף האור החיים הקדוש ששם הרחמים הוא שיגאל אותנו בגאולה העתידה. זה השם שאנחנו מצפים לו. אנחנו אומרים לקב"ה: "תרחם, אל תדון אותנו ואת העולם והמציאות במידת הדין, במידת הדין לא נצליח לשרוד. מידת הרחמים אנחנו מבקשים".
המציאות במצרים היתה קשה. ביקשו מלאכי השרת לא לגאול את עם ישראל, "הללו עובדי עבודה זרה וגם הללו, אין הבדל בין יהודי ובין גוי, אותה ההתנהגות, אותה הצורה" (ראה ויקרא רבה פרשה כג אות ב). אמר הקב"ה למשה: "אני מפעיל פה את מידת הרחמים". וזה יהיה לאורך כל הדרך, גם בגאולה, בקיבוץ גלויות, בחזרה לארץ ישראל, בארבע לשונות גאולה – והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי, והבאתי אותם אל הארץ, כמו שנאמר בספר יחזקאל: "וְהוֹצֵאתִים מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּים מִן הָאֲרָצוֹת וַהֲבִיאֹתִים אֶל אַדְמָתָם וּרְעִיתִים אֶל הָרֵי יִשְׂרָאֵל" (יחזקאל פרק לד פסוק יג), וכל זה יהיה במידת הרחמים. לא במידת הדין חס ושלום, אפילו לא במידת א-ל ש-ד-י (שאמר לעולמו די – מידת הצמצום), אלא "וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי" (מלאכי פרק ג פסוק י), זה השם הגדול, השם הנורא, השם העצום, האינסוף בכבודו ובעצמו – בלי גבול.
ואת זה אנחנו מבקשים מהקב"ה: "תסתכל עלינו במידת הרחמים, אל תדון אותנו בדקדוקי עניות לפי מידת הדין חס ושלום, וגם לא בשם הצמצום ש-ד-י. אנחנו רוצים הרבה יותר, כי אין לנו את אותם הכוחות והעוצמות שהיו לאבות. תיגלה אלינו כמו שנגלית אל משה – במידת הרחמים, תפעיל את מידת הרחמים עלינו".
ארבע שהם חמש (תש"פ)
4 לשונות גאולה יש לנו בפרשה שכנגדם תיקנו חכמים 4 כוסות בליל הסדר, 4 קושיות, 4 בנים. וכך נאמרו ארבעת הלשונות בפרשה: "לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים: וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקִים… וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָּׁאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב… אֲנִי ה'" (שמות פרק ו פסוקים ו – ח) – והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי, והבאתי אתכם אל הארץ. 4 לשונות והלשון החמישית, כנגד הכוס של אליהו הנביא – כנגד ההבאה לארץ.
הפרשנים מדברים על השוני ב-4 הלשונות: "וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם" – דבר ראשון להוציא פיזית את עם ישראל ממצרים. ואח"כ "וְהִצַּלְתִּי" – מהעבודה, ואח"כ "וְגָאַלְתִּי" – בקריעת ים סוף ואח"כ "וְלָקַחְתִּי" –אתכם לי לעם, שזה מתן תורה. (ראה רמב"ן, רבינו בחיי והעמק דבר שם פסוק ו). זו דרך הגאולה, תחילה גאולה פיזית ואח"כ גאולה רוחנית מנטלית, אך המטרה – "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ", היא לא מ-4 לשונות הגאולה כי היא מעל, היא המטרה. הגאולה היא הדרך אל המטרה. במילים אחרות, ישנם שלושה מרכיבים בגאולה: עם ישראל – יציאת מצרים היא לידתו ויצירתו של עם ישראל. תורת ישראל – מתן תורה מברר לנו מה ייחודו וייעודו של עם ישראל, להביא את העולם כולו להכרה בכך שה' הוא בורא העולם ומנהיגו (מדרש הגדול שמות פרק ו פסוק ז). ארץ ישראל – המקום בו עם ישראל יכול להגשים את ייעודו לקדש את שם ה' בעולם, כמו שנאמר: "וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ: לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָים" (ישעיהו פרק ב פסוק ג).
והנה חז"ל מקשרים בין 4 לשונות גאולה ללשון החמישית: אומר המדרש במימרא סתמית כזו: "מה יציאתם ממצרים בששים ריבוא, כן לימות המשיח בששים ריבוא" (ילקוט שמעוני הושע ב יז) – מה והוצאתי אתכם ממצרים רק כשהייתם 60 ריבוא, כך והבאתי אתכם אל הארץ כשתהיו 60 ריבוא. ואכן, 600,000 איש הם מספר היהודים שהיו בארץ ישראל בהקמת המדינה. ו600,000 אלף היו בירושלים במלחמת 6 הימים כששוחררה ירושלים. יש קשר בין יציאת מצרים לבין הגאולה העתידה, קשר בל ינתק, קשר המשך דרכה של הגאולה והקבלות ביניהם (ראה קול התור א טו; עולת ראיה א עמ' שפח; אורות ישראל ותחייתו פסקה כח).
הגאולה הפרטית, האישית, הרוחנית של כל אדם מורכבת גם היא מ-4 שלבים אלו. והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי את האדם הפרטי מתוך מיצרי צרות נפשו אל המרחב, אל הגאולה הפרטית האישית שלו, עד הדרך אל הקב"ה.
ישנה גאולה פיזית וישנה גאולה מנטלית. גאולה פיזית של יציאת מצרים ויציאה מהעבדות, קריעת ים סוף וקבלת התורה והכניסה לארץ הפיזית. גאולה רוחנית היא גם יציאה מנטלית מן הגלות, יציאה מנטלית מן השעבוד. קבלת התורה – גאולה רוחנית, והבאתי אתכם אל הארץ – השלמות הרוחנית, הארץ העליונה, הארץ הרוחנית.
אלו הם שלבי הגאולה שההקבלה שלה מתגשמת לעינינו היום עם מימוש חזון הנביאים (השוה ליחזקאל פרק לז פסוקים כד – כח). ממש לעינינו אנחנו רואים את עם ישראל מתקבץ ובא. והבאתי אתכם מארבע כנפות הארץ אל ארץ ישראל.
יש קשר בין 4 לשונות הגאולה ללשון החמישית "וְהֵבֵאתִי". הגם שהיא לא נמצאת בהגדה, אבל יש לנו את כוסו של אליהו כנגד הפעולה העתידה. אליהו הנביא שמבשר את בשורת הגאולה, הגאולה הפיזית והגאולה הרוחנית (ראה פסיקתא רבתי אות ד). קבלת התורה בשעתה – במעמד הר סיני, וקבלת התורה היום, יום יום – היא הגאולה הרוחנית שלנו בארץ ישראל. וכאן מתממש "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ" ועל כך אנחנו מהללים ומשבחים את הקב"ה.
