הכרת הטוב (תשע"ט)
יעקב חוזר מפדן ארם ומגיע לשכם "וייחן את פני העיר…" (בראשית לג, יח) כלומר מול שכם.
'פני העיר' הוא ביטוי מיוחד שחז"ל מעמיקים בו.
חז"ל מלמדים אותנו שיעקב אבינו הכיר טובה לבני המקום.
אומר המדרש (בראשית רבה עט, ו): חנן את הפנים שבעיר. התחיל משלח להם דורונות. (כלומר חנן את החשובים שבעיר).
דבר אחר, העמיד שם שווקים למכור בזול. בגמרא (שבת דף לג עמוד ב) נחלקו: אמר רב, מטבע תיקן להם. ושמואל אמר, שווקים תיקן להם. ורבי יוחנן אמר, מרחצאות תיקן להם.
למדה תורה דרך ארץ שיעקב אבינו תיקן משהו לטובת שכם. למרות שאנחנו יודעים שאנשי שכם לא היו צדיקים גדולים (עיין ערך מעשה דינה) ויעקב הבין זאת ולכן הוא לא נכנס לעיר אלא חנה לפני העיר. יחד עם זאת החזיר טובה למקום.
יעקב החזיר טובה חברתית. "מטבע תיקן להם" – המטבע הוא עגול, במטבע טמון מסר שאומר גלגל חוזר בעולם. יעקב תיקן להם להתנהג ביושר ללא זיופים. "שווקים תיקן להם" – מסחר. אפשרות לא לעשוק ולסחור ביושר. "מרחצאות תיקן להם" – תיקון הגוף ודאגה לבריאות.
מסביר המהר"ל (בחידושי אגדות שלו שם): תיקון טבעי או תיקון חברתי או תיקון מדיני. יעקב מרומם את שכם ומתקן משהו עמוק בבני המקום.
רבי שמעון בר יוחאי למד מיעקב אבינו לתקן משהו לטובת טבריה (שבת דף לג עמוד ב) . לאחר שיצא מהמערה היה בשרו סדוק ופצוע. דימעותיו של חותנו (עיין בבן יהוידע על גמרא זו ובמאור ישראל על גמרא זו של הראשון לציון הרב עובדיה יוסף זצ"ל – שהיו שני רבי פנחס בן יאיר) רבי פנחס בן יאיר הכאיבו לו. רבי שמעון בר יוחאי הלך למרחצאות של טבריה שירפאו אותו. רבי שמעון בר יוחאי אמר בואו ונחזיר טובה לעיר והוא טיהר את טבריה. בטבריה היה רחוב שהיו מפוזרות בו עצמות וכהנים לא יכלו לעבור בו, כדי לא להיטמא. רשב"י בדרך פלאית מצא את העצמות וטיהר את הרחוב הראשי של טבריה.
באו נתבונן במילים 'ויחן את פני העיר'. במילה "ויחן" יש חניה, יש חנינה ויש חן. יעקב אבינו פוגש את החן של העיר, את החן של המקום. חן זה דבר רוחני "יאר ה' פניו אליך ויחונך" (במדבר ו, כה) – יתן לך חן. "חן המקום על יושביו" (ערכין דף כז עמוד א) – חן זה הרוח של המקום. זה הרוח של הדומם. אותה רוח שיעקב התחבר אליה, אותה רוח של הדומם שנשארת לדורות. הרושם שהמקום הפיזי, הגאוגרפי, החומרי, משאיר על האדם ומקבל ממנו בחזרה את חינו. את הנשמה שלו, את הרוחניות שלו, את הקשר הנפשי למקום.
את זה יעקב אבינו תיקן. יעקב לימד אותנו שיש יחס אפילו לדומם, אפילו למקום. וצריך להחזיר טובה למקום.
משימה שבועית: זכור בשבוע זה באיזה מקום בשנה האחרונה כשהיית בטיול במרחבי ארצנו או בביקור, ממש נהנת ממקום זה, וספר לחבירך, וכך תכיר טובה ומקום.
לילה לבן (תש"פ)
יעקב אבינו שב ארצה ומתכונן לפגישתו עם עשו אחיו. בלילה שלפני המפגש, הוא מעביר את משפחתו ורכושו את נחל יבוק. "וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק, וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל, וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ" (בראשית פרק לב פסוקים כג – כד). שלוש פעמים כתוב שיעקב עבר, ובסיום המעבר נותר יעקב לבדו: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר" (שם פסוק כה). מיהו אותו האיש הנאבק עם יעקב עד עלות השחר? למה הוא נאבק? איך יעקב מנצח במאבק?
אומר המדרש (מדרש רבה פרשה עז אות ב): יעקב נשאר לבד בלילה והוא פוגש איש, והאיש הזה נדמה לו כמוהו – לזה צאן ולזה צאן, לזה גמלים ולזה גמלים, לזה מטלטלים ולזה מטלטלים. ושניהם באים להעביר את עדריהם מעבר לנחל והמעבר צר מהכיל את הכל. ואומר האיש ליעקב, תעביר אתה את הרכוש שלי ואני אעביר את שלך. מיד העביר האיש את הרכוש של יעקב בצ'יק צ'ק, ויעקב מתחיל להעביר את הרכוש של האיש השני, וכשהוא חוזר להעביר את מה שנותר בצד השני של הנחל, הנה הוא מוצא את אותו כמות של רכוש כמו שהיה בהתחלה. כשראה יעקב שהוא עובד כל הלילה ואין קץ לרכושו של אותו האיש, יעקב מבין שיש משהו מוזר, ואז התחיל המאבק ביניהם.
יש מפרשים שאומרים שמדובר במאבק ממשי כפשוטו (ראה רמב"ן פרשת וירא פרק יח פסוק א), ויש מפרשים והרמב"ם בראשם שאומרים שמדובר על מאבק פנימי בתוך יעקב (מורה הנבוכים חלק ב אות מב, וכך ביארו הרלב"ג הרד"ק והאברבנאל על פסוק כה). אולי הבסיס לפרשנות זו היא המילים "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ". מה קורה כשיעקב נמצא לבד? כשהאדם נמצא לבד? מחשבות עולות, דברים עולים, הרהורים, היאבקות פנימית. יעקב עם עצמו, עם היצר הרע, שרו של עשיו, האידיאולוגיה של עשיו. החלק הרוחני מתחיל לפעול כשהאדם נמצא לבדו, בשקט, בלי הציווילזציה והרעש. יעקב חושב ונאבק בתוכו עם הנשמה שלו, ולכן המאבק הוא קשה, הוא גדול – על "כל הקופה" (מדרש תנחומא פרשת וישלח אות ח, ועיין שם משמואל פרשת וישלח שנת תרע"ג ע"פ הגמרא בחולין דף צא עמוד א). המאבק הפרטי בין יעקב לשרו של עשו, שמבטא את המאבק באידיאולוגיה של יצר הרע, הוא ביטוי למאבק הכללי – היסטורי שבין מהותו הרוחנית של יעקב לבין מהותו הרוחנית של עשו, מאבק שעתיד להגיע להכרעה רק לעתיד לבוא, "עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר" בגאולה השלימה (ראה מגילה דף ו עמוד א, פסיקתא זוטרתא בראשית פרק לב פסוק כה).
כשיעקב מנצח, שרו של עשו אומר לו: "לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹקִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל" (בראשית פרק לב פסוק כט). מסביר המהר"ל מפראג (דרך חיים על מסכת אבות פרק ג משנה א): איזהו גיבור הכובש את יצרו של עצמו. לנצח מישהו אחר זו לא גבורה, זה אומר שהשני חלש. אבל לנצח את עצמו – גיבור כמוהו, זו גבורה אמיתית. מי לא גיבור יותר מעצמו? זו הגבורה.
מידתו של יעקב היא האמת: "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב" (מיכה פרק ז פסוק כ), הסתכלותו של יעקב איננה רק על הצד החיצוני של המציאות, אלא הוא רואה את התוכן של הכל, את הנשמה של הכל. יעקב אבינו מבין שהמציאות הארצית יונקת מהמציאות השמימית. בחלומו, רואה יעקב "סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה" (בראשית פרק כח פסוק יב) – וביארו חז"ל ששורשה של התורה, המחברת בין השמים ובין הארץ, נעוץ במידת האמת של יעקב, בתפישתו האמיתית של המציאות (בראשית רבה פרשה סח אות יב).
אנחנו, בני יעקב החיים את מורשתו של יעקב, את מידת האמת שלו – כמו יעקב, גם אנו מתמודדים ועוברים קשיים רבים בדרך לגלוֹת את שם ה' בעולם, והיכולת שלנו בני יעקב לנצח את האידיאולוגיות שמנסה למכור לנו יצר הרע היא לדבוק בשם המיוחד לו זכה יעקב כשהתמודד במאבקים ויצא מהם כשידו על העליונה – "יִשְׂרָאֵל", שם המבטא את שורשו וייחודו של העם שלנו, את ייעודו של עם ישראל – "שיר אל" – לשיר את שיר ה' בעולם (ראה ישעיהו פרק מג פסוק כא) וזאת ע"י העיסוק שלנו בכל תחומי החיים החומריים ויחד עם זאת לחיות את הזהות שלנו בקדושה וטהרה.