הברכה שיעקב מברך את הנכדים אפרים ומנשה היא הברכה שהולכת איתנו כל הדורות וגם היום אנחנו מברכים בה את הילדים שלנו (ראה מעבר יבק שפתי רננות פרק מג, ועיין בשיבת ציון א מהדורת תש"פ לגאון הרב בן ציון מוצפי הי"ו שהביא 5 טעמים מדוע בליל שבת קודש מברכים בברכה זו את הילדים), בכל עם ישראל נהוג לברך את אותה ברכה: "הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (בראשית מח, טז) כך ברך יעקב.
כשנתבונן בברכה נבין עד כמה היא גדולה. "הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי" – אומר הזוהר הקדוש (חלק א דף רל עמוד א) לא כתוב שגאל בעבר אלא גואל אותי בהווה! נמצא איתי, מלווה אותי. השכינה שמלווה אותי, אומר יעקב היא תלווה גם את הילדים.
"הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי… יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים" למה? כי נותנים לו מקום להיות איתנו. כי מאפשרים למלאך להתלוות אלינו. כי אנחנו ראויים שהשכינה תהיה איתנו. וכשאדם יודע שהשכינה נמצאת איתו בכל צעד, בכל דרך, בכל מצב הוא לא סוטה מן הדרך. הוא לא חוטא כי הוא יודע שהמלאך והברכה של יעקב מלווים אותו.
המשך הפסוק: "יִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי" – כשהילד יודע מי הם האבות הוא לא מבייש את הפירמה.
השם של האבות נקרא בבנים, ולכן זו הברכה הגדולה ביותר וזה הליווי הגדול ביותר, ובטוחים אנו שלא נמעוד חלילה, כי ה' איתנו לעד, אמן.