ברכה משמים תלויה בכוונת הלב שלנו

מי לא רוצה ברכה?! כולם רוצים ברכה! אבל אומרים חז"ל (תענית דף ח עמוד ב, ועיין במהר"ל מפראג בנתיב העבודה פרק ג שביאר את הגמרא במסכת בבא בתרא דף כה עמוד ב "הרוצה להעשיר יצפין", יצפין מלשון ספון וטמון): אין הברכה מצוייה אלא בדבר הסמוי מן העין. ברכה בכסף, ברכה במעשים.

אומר הקדוש ברוך הוא: "וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי" (מלאכי ג, י), אבל אנחנו לא סופרים, כי הברכה לא מצוייה בדבר הספור ומנוי. והנה בפרשה כתוב: "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" (שמות לח, כא), אנחנו מוצאים כאן ספירה?! כיצד?

מסביר רבי חיים בן עטר (בביאורו לפסוק זה) תרומה לקודש ולמשכן שונה, המשכן קרוי "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" שהקדוש ברוך הוא מעיד שאני משרה לכם את השכינה, את הברכה. כי הכוונה שלכם בנתינה הייתה מעולה, ואם הכוונה הייתה טובה אז התרומה גם היא נספרת ומתברכת, ולא שולטת בה עין הרע.