איש האלוקים (תשע"ח)
"וזאת הברכה, אשר ברך משה איש האלוהים,את בני ישראל לפני מותו" (דברים לג, א)בשורות אלו נלמד על הביטוי המיוחד והנדיר הזה: "איש האלוהים".
שואל המדרש (ראה ילקוט שמעוני על פרשתינו, רמז תתקנא', ועיין שם בפירושיו): תחליט. או איש או אלוקים. אין מושג כזה איש האלוקים. אפשר לומר העוזר של האלוקים, המשרת, המביא דברו. הפרשנים מדברים על זה שמשה הוא שליחו של האלוקים (כך פירש הרס"ג) או שפירושו: שמניח מלאכתו ועובד את מלאכת הבורא (כך ביאר הרוקח) או כפירוש אור החיים הקדוש: איש המיוחד לאלוהים שלא קם כמוהו ולא יקום כמוהו.
עוד ביאר אור החיים הקדוש ואמר: משה רבנו היה גוזר – והקב"ה היה מקיים, ולכן נקרא איש האלוהים (עיין גם בעץ יוסף על מדרש תנחומא בפרשת וזאת הברכה סוף אות ב). ביאור אחר אומר אור החיים הקדוש: לומר לך שלא נקרא "איש האלוהים" אלא רק אחרי שברך את בני ישראל, ונראה לי שביאור דבריו: שאי אפשר להיות קדוש, אי אפשר להיות איש אלוהים אם אתה לא מחובר לכלל ישראל (עיין בשם משמואל בפרשת קדושים עמוד רעז' וכן בעמוד רפו') ולכן רק אחרי שמשה מברך את כל ישראל, רק אחרי שהוא מחובר אליהם, הוא יכול להיקרא "איש האלוהים".
שבה את ליבי פירוש אחר של אור החיים הקדוש: ללמד שכל התעצמותו במידות טובות, היו רק מצד יראתו מאלוהיו ולא היה טבעו מסייעו.
דהיינו: משה רבינו עבד על עצמו. משה רבינו הגיע להיות מה שהגיע, איש האלוהים, בעמל כפיו, באישיותו, בעבודה הפנימית על המידות שלו (עיין ילקוט שמעוני במדבר רמז תשלט, בעל שם טוב על התורה פרשת קורח אות א, וראה שו"ת מהרש"ם חלק ג סימן רנו, וחלק ז סימן מ, ועיין שער שמעון בשער הגבורה עמוד נג מה שכתב הראי"ה קוק ע"ה בזה, וראה בירור בזה בקובץ בית ועד לחכמים של סאטמר שנת תשע"א עמוד שפח והלאה, קובץ זה ניתן למצוא כאן בקישור >ENG<file:///C:/Users/USER/Downloads/îùä02%øáéðå02%ò"ä02%)2(.pdf(
<HEB>הוא לימד אותנו שבדין הוא זכה בתואר הזה. הוא לימד אותנו, תראו, כל אחד מאיתנו יכול להיות צדיק כמשה רבינו (ראה רמב"ם הלכות תשובה פרק ה הלכה ב, ועיין במדרגת האדם, חלק תיקון המידות בפרק ד).
רק תלמד להקשיב לנשמה שלך, להקשיב לתכונותיך, להוציא מהכוח אל הפועל את כשרונותיך, ולעבוד על מידותיך, ועצם זה שתעבוד על מידותיך תהיה אדם טוב יותר, צדיק יותר, מאיר פנים יותר, תלמד תורה ותעשה מצוות בחשק והתלהבות ותברח מן העבירות, ובתכונות אלו אתה מרבה את כבוד השכינה, כי אם אתה זהיר בכבודו של האחר, ואתה לא מדבר עליו דברים שאינם טובים, ואתה אוהב כל אחד מישראל, בזה אתה מרבה את כבוד ה' בעולם, ולכן משה רבנו נקרא: "איש האלוהים" אומר רבנו יעקב אבוחצירא ע"ה (בספרו פיתוחי חותם בפרשתינו, ועיין עוד בדבריו בספרו אלף בינה באות צ על הפסוק בתהילים קיט, קלח) כי הירבה את כבוד השכינה.
בספר מחשוף הלבן (בפרשתינו) מגלה את אוזננו רבנו יעקב אבוחצירא ע"ה ואומר, במילים עצמם: "משה איש האלוהים" – יש פעמיים את המילה משה באמצעות סופי תיבות של מילים אלו, וזה מרמז על שלמותו של משה איש האלוהים, שגם לפני מיתתו הוא שלם במידותיו, והוא איש אלוהים. אך למרות היותו "איש האלוהים" – לא שכח את צרכיו הגשמיים של העם, ובירך אותם דווקא בדברים גשמיים (כן כתב בעוללות אפרים, הובא בספר הפרשה לדורותיה של הרב אברהם קורמן ז"ל חלק ג עמוד 246).
משימה שבועית: חשוב על השבוע שהיה, כל יום יום, היכן הרבת בכבודו של הקדוש ברוך הוא, היכן היתה לך תפילה טובה, או הארת למישהו פנים, או עשית איזו מצוה בשמחה, או עבדת על איזה מידה שהיה קשה לך בה. בהצלחה רבה!
ברכת האסיפה (תשע"ט)
משה רבנו מברך את בני ישראל לפני מותו. לדעתי ישנו פסוק, שהוא הקדמה לברכה, והוא מקור הברכה. "וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים פרק לג פסוק ה). "בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ" – עם ישראל נקרא ישראל, שור א-ל, ישר א-ל, להסתכל ולהביט ישר, לכיוון בורא עולם. להסתכל על המציאות בצורה ישרה ואז מקבלים את הברכה.
אבל תנאי נוסף לברכה הוא האחדות, משה מברך אותנו באחדות "וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם", מיהו המלך שמתאספים ראשי העם וגם בני ישראל ביחד? מיהו המלך שאותו רואים? נחלקו הפרשנים. רש"י אומר שהמלך זה הקב"ה. האבן עזרא אומר משה. אבל פירוש מעניין ישנו בתיקוני הזוהר (תיקון שלושים ושבע): המלך הוא מלך המשיח. כשרוצים, כשמוכנים, כשצריכים לקבל את פני המשיח, חייבים להתאסף ולהתאחד ואז לזכות לראות פני משיח.
לקראת הגאולה צו השעה הוא האחדות. אחדות של ראשי העם, בראש ובראשונה, ואחריהם יצעדו ביחד בני ישראל. אחדות של התרוממות רוח, אחדות של ויתור, של סובלנות, של אהבה, של אחווה, של חיבור אמיתי בין כל יחד שבטי ישראל. ואז נזכה בעז"ה לראות פני משיח ולהיגאל ולראות בבניין בית המקדש, ולקבל את הברכה של משה רבנו (חפץ חיים ספר חובת השמירה פרק ח אות טו).
הגאון ר' יוסף משאש המשיל על כך משל (נחלת אבות חלק ד דרוש ריד): איכר אחד ירד לכרמו, ומצא שהענבים הבשילו ויש לבוצרם. בצר אשכולות גדולים, וביקש לשימם בסל ולהביאם לעיר, אך הנה גילה כי חור גדול נפער בתחתיתו של הסל. חכך בדעתו מה לעשות: אם ילך להביא סל אחר, עלולים האשכולות הנפלאים להיגנב, מצד שני הוא לא יכול לשאת אותם בלי הסל. עמד איפוא אובד עצות על מקומו. עבר שם פיקח אחד ושאל אותו: "מה לך? שח לו האיכר את המצב המורכב שאליו נקלע, ובתגובה שחק הפיקח. "מדוע אתה צוחק?" השתומם האיכר. "על טפשותך" היתה התשובה. נפגע האיכר ודרש הסבר. "קח את כל האשכולות בבת אחת", הורה לו הפיקח, "והנח אותם בסל ביחד, כך כל אשכול יתלכד עם חבירו והאשכולות כולם יהיו כאשכול אחד גדול ולא יפול מהם ענב! אבל אם תכניסם אחד אחד, לא יוותר שם אף אחד". ואכן, עשה האיכר כדברין ונשא את כל הענבים בסלו.
והנמשל: אמרו בגמרא (חולין דף צב עמוד א): אומה זו לגפן נמשלה (ראה תהלים פרק פ פסוק ט, ישעיה פרק ה פסוק ז), זמורות שבה – בעלי בתים, אשכולות שבה – אלו תלמידי חכמים, קנוקנות שבה – אלו רקנים שבישראל. והנה הטובות והשפע הם כסל שהענבים נישאים בו. וכדי שיהיה כלי ראוי לכל השפע, העצה – אחת היא: לאגד ולאחד את כל האשכולות יחדיו. זהו שאמרו: "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר: ה' עוז לעמו ייתן ה' יברך את עמו בשלום". שלום פנימי, שלום בתוך החברה, שלום בתוך המשפחות, שלום בתוך האדם בעצמו. זו הדרך וזה הכיוון לזכות ולשור ולראות פני משיח. עם ישראל נקרא רואה – ישורון, "וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ", עם שיודע להביט רחוק ולראות את המשיח אומר תיקוני הזוהר. אבל חובתינו הראשונית וצו השעה – להיות באחדות.
