בקיעת השחר
מאבק יעקב עם שרו של עשיו: "וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר" (בראשית לב, כה) במהלך המאבק כותב הפסוק שרוצה המלאך שיעקב ישלח אותו: "וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי" (בראשית לב, כז).
מדוע מפסיק המאבק בעלות השחר? שואל ר' שמעון בר יוחאי בזוהר הקדוש ואומר (זוהר חלק א דף קע עמוד א) דע לך סוד גדול: אין שליטה לשרו של עשיו, למלאך של עשיו בעלות השחר. רק בלילה, רק בחושך, רק בגלות ישנה שליטה של עשיו על יעקב. אבל כשמפציע השחר כמו שאומר הנביא: אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ" (ישעיה נח, ח) הגאולה נמשלה לשחר. כשיוצא השחור של הלילה, עולה השחר וזורחת השמש – זוהי גאולה. בזמן הזה אין ולא יכולה להיות שליטה של אומות העולם על ישראל. ולכן כאשר עלה השחר, כאשר הקב"ה מזריח את אורו עלינו בקיבוץ גלויות, בהקמת המדינה, זוהי תחילת הגאולה, זהו עלות השחר, ואז: "יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ".
