בני גרשון

"נָשֹׂא[1] אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם[2] לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם"[3] (דברים ד, כב)

בתחילת פרק ד, שזה נמצא בסוף הפרשה הקודמת – פרשת במדבר, נצטווה משה רבנו למנות את משפחות בני קהת[4], ועתה ממשיך הוא ומונה את משפחות בני גרשון ובני מררי.

הרב משה דוד וואלי ע"ה (בספרו שבטי יה עמוד לד) מגלה את אוזננו שמשפחת בני קהת הם כנגד החסד, ולכן ממונה עליהם אלעזר בנו של אהרן, שגם הוא כנגד החסד, שהרי בשמו נרמזות המילים: אל עזר (מלשון חסד ועזרה), משפחת בני מררי – הם כנגד הדין והגבורה, ולכן נקראים מררי על שם המרירות שתפקידם להילחם תמיד בחיצונים וכוחות הטומאה, והממונה עליהם (וכן על משפחת בני גרשון) זה איתמר בנו של אהרן, שיש בשמו את האותיות מר, מלשון מרירות, ומכיון שהוא כהן, הוא ממתיק את המרירות, משפחת בני גרשון – הם האיזון בין משפחת קהת למשפחת מררי, כמו מידת התפארת, והם נוטים יותר לחסד.

ונראה שמקור דבריו, הם דבריו של רבנו חיים ויטאל ע"ה (בספרו: עץ הדעת טוב, בפרשתנו) שכתב שגרשון קהת ומררי, הם כנגד חסד, דין ורחמים. קהת הוא חסד, מררי הוא דין, וגרשון הוא הרחמים.

השם משמואל (בפרשתנו, שנת תר"ע) מבאר ומרחיב את הדברים, ואלו תורף דבריו: שבט לוי בעבודת ה' מסמלים הם את הסור מרע[5] (הלויים הם מידת הדין, בניגוד לכהן שהוא מידת החסד), דהיינו לסור מיצר הרע.

ישנם כמה דרכים לסור מהרע: 1. לעסוק בתורה, ועל ידי זה אדם יסור מהרע. 2. יזכור האדם את יום המיתה שלו, וכתוצאה מכך, לא ישמע ליצר הרע. 3. יקרא האדם קריאת שמע, וזה יעזור לו במלחמתו כנגד יצר הרע, על ידי שיהרוג את המזיקים שרוצים להרע לו (ברכות דף ה עמוד א).

משפחת קהת היו בבחינת הדרגה הראשונה של בני לוי (חסד שבדין) שלא היו נותנים ליצר הרע שום דריסת רגל במחשבתם והיו עוסקים בתורה הקדושה יומם ולילה, ולכן גם מחשבתם היתה טהורה ונקיה בלי שום גירוי ופיתוי של היצר הרע, ולכן נקרא שמם קהת כי היו מקהים את שיני היצר הרע ולא היו נותנים לו שום דריסת רגל במחשבתם כלל.

הדרגה השניה היו משפחת גרשון (תפארת שבדין) הם לא זכו להגיע לדרגה הגבוהה של קהת לעסוק בתורה יומם ולילה ולכן היה מקום ליצר הרע להכנס למוחם ולהביא להם כל מיני פיתויים ורצונות ומחשבות שלילים, אלא שמיד בבואו של היצר הרע אליהם היו מגרשים ומסלקים אותו מעליהם שלא ישהה במחשבתם כלל, והוא בחינת קריאת שמע שבכוחה להרוג את היצר הרע מיד בהכנסו לתוך מחשבת האדם, ולכן נקרא שמם גרשון מלשון גירוש וסילוק היצר הרע.

הדרגה האחרונה היו משפחת בני מררי (גבורה שבדין) שהיו משהים את מחשבתם במוחם ולא היו מגרשים את היצר הרע מיד בבואו אליהם אלא רק היו נמנעים שלא להגיע לידי מעשה, והם היו זוכים להימנע ממעשה אסור, מכח פחד יום המיתה.

הרב יצחק מג'לד זצ"ל[6]ביאר: יש בפסוק זה רמז לבעל תשובה שנקרא גרשון[7], כי לפני שחזר האדם בתשובה היה גרוש מנחלת ה', ואמרו חכמים (ברכות לד עמוד ב) שבמקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד, וזה כוונת המילים בפסוק: "נשא את ראש בני גרשון", לשון גדולה וחשיבות. "לבית אבותם למשפחותם"- הטעם שה' עושה חסד ומוכן לקבל חזרה בתשובה, זה רק לישראל ששורשם מהאבות הקדושים, אך לאומות העולם – ה' לא עושה חסד.

ואף אני אוסיף ואומר: שאומר הקב"ה למשה: נשא, תרים לבני גרשון את הראש, תעודד אותם, תן חשיבות למעשיהם, תישא את ראשם בקומה זקופה, תאמר להם שיש להם מטרה ושיאמינו בצדקת הדרך וחשיבותה, ואז הם יכולים להצליח לעשות את העבודה.

זה לימוד גדול בעבורנו, שגם אנחנו נהיה תמיד בראש מורם, נאמין בצדקת הדרך, נאמין בצדקת הדרך הלאומית שלנו, נאמין בצדקת הדרך של המוסר והיושר שלנו, נאמין בטוב ובעוצמה הגנוזה בנו, וכמו שכתב דודי מרן הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זיע"א: "האיש היהודי הוא הראש של העולם כולו, צריך האדם לרומם את עצמו" (דברי מרדכי נשא עמוד לט).

[1] הרב שלמה בדיחי זצ"ל (בספרו עולת שלמה בפרשתנו, הרב היה מחכמי צנעא בתימן לפני כ-120 שנה) דרש את פסוק זה על ענין הנישואין:.

"נָשֹׂא" הוא לשון נישואין, שהקב"ה מצווה את האדם שישא אשה, וכן סופי התיבות של: "נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ" עולה אשת, היינו אשת חיל, ומי שנושא אשה זוכה ל-"אֶת רֹאשׁ", שהנושא אשה נמחלין עוונותיו (יבמות דף סג עמוד ב) ובזה נעשה האדם ראש וחשוב, "בְּנֵי גֵרְשׁוֹן" ידוע שאשתו של אדם חצי גופו ועל ידה ניצול האיש מדברים שאינם טובים, ועל ידי זה מתגרש יצר הרע מהם, "גַּם הֵם" גימטריא פח, זה יצר הרע שטמן פח לאדם ללוכדו, ועל ידי הזיווג נשבר הפח וניצול האדם. "לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם" אדם שנשא אשה, הולך הוא בדרך אבות העולם, כמו אדם הראשון שהצטווה במצוות פריה ורביה.

[2] "גם הם" – זה בא לרבות את בני גרשון ובני מררי, שיש להם נשיאות ראש במה שהם עובדים לפני ה' (ארוחת תמיד לרבנו שמואל יצחק מודיליאנו, עמוד תמא במהדורת שובי נפשי, הרב היה מגדולי חכמי סלוניקי, לפני למעלה משלוש מאות שנה).

[3] הרב יוסף עדס זצ"ל (מרבני ישיבת פורת יוסף, נפטר לפני כ-30 שנה) ביאר: נשא לשון רם ונישא, ללמדנו שעם ישראל נחשב לרם ונישא מכל העמים, כאשר הוא הולך בדרכי אבות (מרגליות מרבותינו שבסוריא עמוד 400).

[4] למרות שגרשון הוא הבכור, ומצינו בכל מקום שהבכור הוא ראשון, בכל זאת התורה הקדימה את בני קהת, כי הם נשאו את ארון ברית ה', שבתוכו התורה (ראה במדבר רבה ו, א), בספר תפארת יונתן לרבי יונתן אייבשיץ (בפרשתנו) מקשה הרב: למה לא נתנה התורה לבני גרשון שישאו את הארון, הרי הוא בכור? ועונה הרב: שדרכה של תורה שיהא האדם ממוצע, לא גבה רוח וגאוותן, ולא שפל, עניו וצימוק יותר מידי, אלא ילך בדרך האמצע, ולכן נמסר הארון ביד קהת שהוא האמצעי מבני לוי (עיין עוד כלי יקר כאן, ובפני דוד אות ח לרבנו החיד"א ע"ה, וראה גם במשנה שכיר על התורה לרבי יששכר שלמה טייכטאל הי"ד, בפרשתנו עמוד 359).

[5] עיין פירוש הפוך בנתיבות שלום סלונים (בפרשתנו עמוד כד) שעבודת הלויים היא עבודת ה' של עשה טוב, ולא של סור מרע.

[6] בספרו צלח רכב בפרשתנו, הרב היה חכם באשי בבגדאד, תלמידו של הרב עבדאלה סומך, נפטר לפני כ-מאה שנה.

[7] עיין גם בספר מגן אברהם מטריסק בתחילת פרשת נשא, ודע שמרן רבנו יוסף חיים ע"ה (באדרת אליהו בפרשתנו) כתב שיש כאן רמז על ניצוצות הקדושה שנתגרשו ממקומם ונפלו, וצריך האדם לבררם ולהעלותם למעלה לשורשם העליון.