אבני בית המקדש השלישי, שלא חרב לעולם, הן אהבת חינם

פרשתנו פותחת בציווי על לקיחת שמן להדלקת מנורת המשכן: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד" (שמות כ"ז, כ'). מהו "כָּתִית לַמָּאוֹר"? שבה את ליבי פרושו של רבנו בחיי שמדבר על שלושת בתי המקדש. כָּתִית בגימטריה אלו הם שנותיו של שני בתי המקדש. בית המקדש השני – 420 שנים (=כת), ובית המקדש הראשון – 410 שנים (=ית). ולפי ששניהם עתידים להיחרב לכן נאמר הרמז בשניהם בלשון 'כָּתִית' שהוא לשון כתישה ומרמס.

לעומת זאת, בית המקדש השלישי נרמז במילה "לַמָּאוֹר". בית המקדש השלישי נקרא אור, כדברי הנביא: "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח" (ישעיהו ס', א'; וראה רש"י על מלכים א' ו', ד' ובבא בתרא ד' ע"א). הגאולה כולה נקראת אור (ראה זכריה י"ד, ז'). ומה שנאמר בפסוק "לַמָּאוֹר" לפני המילה "תָּמִיד", בא לרמוז שבית המקדש השלישי שיבנה במהרה בימינו ישאר תמיד לא יחרב לעולם (וכך מבואר בזוהר הקדוש בראשית דף ט"ו ע"א; שם, פנחס דף רכ"א ע"א; פסיקתא רבתי כ"ח).

רבנו בחיי מוסיף על פי המדרש הסבר מעמיק המברר את עניינה של הארת המנורה (תנחומא תצוה סימן ב'). הפסוק פותח במילים: "וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ" – מדוע מדגישה התורה שהלקיחה צריכה להיות "אֵלֶיךָ"? לפי הפשט הכוונה שיביאו את השמן אל משה שיראה שהוא זך וכתית כראוי (רמב"ן). אולם חז"ל (מנחות פ"ו ע"ב) דרשו את המילה "אֵלֶיךָ" בצורה מיוחדת, בעלת משמעות רעיונית: "'אֵלֶיךָ' – וְלֹא לִי, לֹא לְאוֹרָה אֲנִי צָרִיךְ". הקדוש ברוך הוא מדגיש לישראל שאור המנורה אינו לצורכו, הוא לא זקוק שידליקו בעבורו נרות. וממשיכים חז"ל: "וְאִם תֹּאמַר לְאוֹרָה אֲנִי צָרִיך – וַהֲלֹא כּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָלְכוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִדְבָּר לֹא הָלְכוּ אֶלָּא לְאוֹרוֹ". במשך ארבעים שנה הלכו ישראל לאור ה', בעקבות עמוד האש שהציב לפניהם בנדודי המדבר. היעלה על הדעת שה' זקוק לאור המנורה?! ה' הוא המאיר לישראל, האור לא נועד לו, אלא להם. וכדברי המדרש תנחומא: "אַתָּה מֵאִיר לְכָל הָעוֹלָם, וְאַתָּה מְצַוֶּה לְהַעֲלֹת נֵר תָמִיד? אָנחנוּ בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר, וְאַתָּה אוֹמֵר לְהַדְלִיק נֵרוֹת?" אם כן, לשם מה ציוונו ה' על הכנת המנורה והדלקתה?

עונה רבנו בחיי בשם המדרש, שעל כך נאמר הפסוק: "לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ תִכְסֹף" (איוב י"ד, ט"ו). משמעות הדבר, שבורא עולם משתוקק וכוסף שנאיר את העולם במעשה ידינו. באורחות חיינו. בורא עולם הוא מקור האור בעולם, אמנם מטרתה של המנורה בבית המקדש היא להאיר לנו. להאיר לעולם. להיות אור לגויים (על פי תנחומא בובר בהעלותך ב'). והדבר תלוי במעשינו, באור שאנחנו נוסיף וניתן. זו כוונת רבנו בחיי שבית המקדש השלישי שיבנה באהבת חינם, באחדות, במעשים טובים, בחסד, בנתינה, באהבה – בו תשכון השכינה לְעוֹלם. ממנה יופץ האור לכל העולם. וזה כוונת הביטוי "הר המוריה" (דברי הימים ב' ג', א') – שממנו תצא הוראה לעולם (תענית דף ט"ז ע"א). וכן "תל תלפיות" – שכל פיות פונים אליו (ברכות דף ל' ע"א). מירושלים יוצאת האורה לעולם, וזהו ייעודם של ישראל, להפיץ את אור ה' בעולם כולו, ולהדריך את האנושות כולה באור ה'. וכהבטחתו של הנביא שכך אכן יהיה לעתיד לבוא (ישעיהו ב', ב'-ג'):

"וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת, וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ: 'לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה', אֶל בֵּית אֱ-לֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו, כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם'".