בסוף הפרשה נאמר ש: מרים ואהרון דיברו לשון הרע על משה. הקב"ה מאוד כועס, קורא להם ואומר: איך לא יראתם לדבר בעבדי במשה? "שמעו נא דברי, אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו. לא כן עבדי משה, בכל ביתי נאמן הוא. פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט, ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה".
דהיינו הקב"ה אומר להם: משה הוא נביא גדול יותר משאר הנביאים. נבואתו של משה היא הרבה יותר גדולה, ואיך לא יראתם לדבר במשה?".
כאן המקום לכתוב על הנבואה בישראל, ועל ההבדל בין נבואת משה לשאר הנביאים.
אומר הרמב"ם: "מיסודי הדת לידע שהא-ל מנבא את בני אדם" (רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ז הלכה א) כלומר: אחד מ-13 עיקרי האמונה הוא שיש נבואה, ושיש הבדל בין נבואת משה לנבואת שאר הנביאים.
מיהו בכלל נביא? אומר הרמב"ם: "אין הנבואה חלה אלא על אדם חכם גדול בחכמה, גיבור במידותיו, ולא יהיה יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם, אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד, ובעל דעה רחבה ונכונה עד מאוד". אדם שהוא ממולא בכל המידות האלו הוא שלם בגופו: "כשייכנס לפרדס ויימשך באותן העניינות הגדולים הרחוקים, ותהיה לו דעת נכונה להבין ולהשיג, והוא מתקדש והולך פורש מדרכי כלל העם ההולכים במחשכי הזמן, והולך מזרז עצמו ומלמד נפשו שלא תהיה לו מחשבה כלל באחד מדברים בטילים, ולא מהבלי הזמן ותחבולותיו, אלא דעתו תמיד פנויה למעלה, קשורה תחת הכיסא, להבין באותן הצורות" – אז מיד רוח הקודש שורה עליו, "ובעת שתנוח עליו הרוח, תתערב נפשו במעלת המלאכים הנקראים אישים, וייהפך לאיש אחר, ויבין בדעתו שאינו כמות שהיה, אלא שנתעלה על מעלת שאר בני אדם".
בהלכה שניה אומר הרמב"ם: "נביאים, מעלות מעלות הן: כמו שיש בחכמה חכם גדול מחברו, כך בנבואה נביא גדול מנביא. וכולן אין רואין מראה הנבואה אלא בחלום בחזיון הלילה".
זה מה שאומר הקב"ה לאהרון ולמרים: "מדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה" – משה גדול משאר הנביאים, שהרי לכל הנביאים אני מתגלה במראה – "בחלום אדבר בו". "לא כן עבדי משה… פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט".
הבדל נוסף בין משה לשאר הנביאים הוא שכל הנביאים רועדים ומזדעזעים בשעת הנבואה, אבל משה לא. הבדל שלישי הוא שכל הנביאים לא יכלו להתנבא בכל עת שירצו, ואילו משה היה יכול להתנבא בכל שעה שהוא רוצה. אצל שאר הנביאים הנבואה הייתה במשל, אבל אצל משה היה גילוי ישיר, לא בחידות ולא במשל. החיסרון שיש בנבואת שאר הנביאים לעומת נבואת משה, הוא כמו החיסרון שיש לאדם המביט על דבר דרך מראה ולא באופן ישיר, לעומת אדם המביט בדבר בעצמו. המראה היא חיץ בין האדם לבין התמונה, היא מראה לאדם את מה שיש מאחוריו או לפניו, אך היא לא מראה את כל הזוויות ולא מראה תלת מימד. יש חיסרון נוסף במראה והוא שאי אפשר לראות דרכה את הגודל והיחס כמו שרואים במראה רגיל. במראה הדמויות נראות בלי ממשות, לעומת מראה חי, ויש עוד כמה הבדלים.
הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל אומר "ומקובלים אנו כי בבוא הגאולה האחרונה תתחדש הנבואה (אורות הקודש ד עמוד תקפט, ועיין בקול הנבואה בעמוד ה).
נברך אותנו שדבריו של יואל הנביא (פרק ג פסוק א) יתקיימו בנו: "אשפוך את רוחי על כל בשר, ונבאו בניכם ובנותיכם…", אמן.
