תכלס? המעשה קובע (תשע"ט)
אברהם אבינו מורה לאליעזר עבדו: לך ותמצא בת זוג מתאימה לבני. אליעזר הולך לבצע את השליחות ולחפש את העלמה קסומה המתאימה ליצחק. מיד עולה במוחו השאלה מי היא האישה המתאימה ביותר? ישנם הרבה תכונות אופי, ישנם הרבה צרכים בזוגיות. אליעזר מחליט לבחון את הכלה המיועדת דוקא במעשה חסד.
"וַיֹּאמַר… הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם… הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם……וְהָיָה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי (בראשית פרק כד, פסוקים יב-יד). המבחן שמחליט אליעזר לעשות לכלה המיועדת הוא מבחן המעשה. תיאוריות ישנן הרבה, דיבורים – העולם מלא מהם אך המעשה טומן בחובו את כל העומק הרוחני שהוביל אליו. בחיי הנישואין האישיות של האישה שאיתה יחיה האדם לאורך זמן, נמדדת, לפי אליעזר, במעשה.
איזה מעשה? מעשה החסד, מעשה הנתינה. עם עובדות של חסד ושל נתינה אי אפשר להתווכח. לעומת זאת עם דיבורים, עם תיאוריות וכדומה, יכול להיות כך ויכול להיות אחרת.
על פי הקבלה אנו נמצאים בעולם שנקרא 'עולם העשיה', עולם המעשה. הקב"ה לא שם אותנו בעולם האצילות, ולא בעולם הבריאה ולא בעולם היצירה. העולם שלנו נמצא בקצה עולם העשיה. הפסוק: "אשר ברא אלוקים לעשות" (בראשית ב, ג) מלמד שה' נתן לנו את הכוח להמשיך לעשות, לתקן ולהוסיף טוב (ראה חזקוני כאן, ופירוש רש"י לבראשית רבה יא, ו שכתב: "הכל צריך תיקון", כלומר: תכלית בריאת העולמות היא לתקן, וראה גם בתורת מנחם של הרבי מלובביץ תשט"ז חלק ראשון (טו) עמ' 189).
אומרת המשנה (אבות ג, יז): כָּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, לְמָה הוּא דּוֹמֶה, לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין, וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקַרְתּוֹ וְהוֹפְכְתוֹ עַל פָּנָיו,… אֲבָל כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, לְמָה הוּא דּוֹמֶה, לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מֻעָטִין וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, שֶׁאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ אֵין מִזִּיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ.
עולם הרוח ועולם המעשה קשורים זה בזה. אין מעשה ללא מחשבה ורעיון שקדם לו. זוהי שאלה פילוסופית עמוקה מאוד מה חשוב יותר הרעיון או מימוש הרעיון במעשה. הדברים באים לידי ביטוי במחלוקת בית שמאי ובית הלל (בקידושין דף מ עמוד ב) – האם לימוד גדול או מעשה גדול? מה יותר חשוב? התיאוריה או המעשה?
אומרת הגמרא: נמנו וגמרו גדול תלמוד שמביא לידי מעשה. ומעיר המהר"ל מפראג (בחידושי אגדות שלו שם) : רגע, מה הם אמרו? גדול תלמוד? לא. הם נענו כולם והכריעו: גדול תלמוד שמביא לידי מעשה. עדיין צדקו בית הלל (רבי עקיבא) שאמרו המעשה יותר חשוב. עד כדי כך שהתיאוריות והלימוד משרתות אותו, מכינות את הדרך, בונות את המדרגות, את המצע לקראת המעשה.
אומר לנו אליעזר: המבחן המעשי, התוצאות המעשיות, הן המבחן להצלחת כל דבר בעולם, ולהצלחה בנישואין. כוונה ותיאוריה ודיבורים יש הרבה. אבל עם כוונות לא הולכים למכולת. מבחן המעשה הוא מכריע, וזה מעשה הנתינה, ומעשה החסד. המעשה האצילי הזה שמחבר את עולם האצילות, את עולם הרוח, את עולם התיאוריה, את עולם המוסר, את עולם הנתינה, את העולם האינסופי הרוחני שבלב, שברצון, שבאינסוף, עם הקושי של עולם המעשה. והחסד הוא הדרך שבה ברא הקב"ה את העולם, הוא הדרך שדרכה אפשר להגיע למעלה למעלה.
"כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (בראשית יח, יט) אברהם חינך את צאצאיו למעשי חסד, לומר להם שזו הדרך! ואכן זה המבחן להיכנס לביתו של אברהם. דרך החסד, הנתינה והמעשים הטובים.
משימה שבועית: נקפיד בשבוע זה יותר על נתינה, נתינה לעניים, נתינה בקהילה, נתינה ועזרה במשפחה, ונתינה ואהבה בין בני הזוג. בהצלחה רבה!!
זוג משמים (תש"פ)
בפרשת חיי שרה אנו פוגשים במקום הראשון תורה בו מסופר על שידוכים, על עשיית מאמצים ליצירת קשר בין איש לאשה – בין יצחק אבינו לרבקה הכלה המיועדת. אליעזר עבד אברהם נשלח למצוא אשה ליצחק ואכן הוא מוצא את רבקה. אבל לבן ובתואל מגלים לנו את הסוד הגדול: "וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מה' יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ-טוֹב" (בראשית פרק כד פסוק נ), אין לנו מה להגיד, הקב"ה התערב בזיווג של רבקה ויצחק – "מה' יָצָא הַדָּבָר".
ואומרת הגמרא שהעניין הזה שהקב"ה בעצמו מתערב בזיווג, כתוב בתורה בדברי לבן ובתואל בפרשה שלנו, שנוי בנביאים ומשולש בכתובים (מועד קטן דף יח עמוד ב). בכל התנ"ך שלנו יש התערבות של הקב"ה בזיווג. וכך כתוב בנביאים, בספר שופטים, בנישואיו של שמשון עם דלילה: "וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מה' הִיא" (שופטים פרק יד פסוק ד). ובכתובים בספר משלי "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת" (משלי פרק יט פסוק יד). וכדברי שלמה המלך: "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מה'" (משלי פרק יח פסוק כב). וכן מצאנו שה' מייחד שמו על הזיווג (ראה סוטה דף יז עמוד א וברש"י ד"ה שכינה ביניהם).
הקב"ה בעצמו מתאמץ לחבר בין איש ואישה, כמו שמסופר במדרש (בראשית רבה פרשה סח אות ד): מטרוניתא אחת שאלה את רבי יוסי בר חלפתא: "כמה ימים לקח לקב"ה לברוא את העולם?" אמר לה: "במשך ששה ימים ונח בשבת". אמרה לו: "ומה הוא עושה עד היום?" אמר לה רבי יוסי בר חלפתא: "הקב"ה יושב ומזווג זיווגים – זה מה שהוא עושה מבריאת העולם ועד עצם היום הזה". אמרה לו: "זו מלאכה קלה! הקב"ה שברא את העולם בשישה ימים, צריך לעסוק כל הזמן בלחבר בין איש ואישה?" אמר לה: "כן. את חושבת שזה דבר קל? זה דבר קשה!" ומספר המדרש שהיא אמרה: גם אני יכולה לעשות כך. והיא לקחה אלף עבדים ואלף שפחות וחיברה ביניהם ע"פ רשימות, והתוצאה לא איחרה לבוא, הרבה פציעות ויכוחים וריבים בין אותם זיווגים שלה (במדבר רבה פרשה ג אות ו). ואז היא אמרה: "או, אני רואה רבי יוסי בן חלפתא שאין אלוה כאלהיכם ותורתכם נאה ומשובחת – ואכן ניכרת השגחתו של בורא עולם בזיווגים". והוא אמר לה: "אמרתי לך, אם המקצוע הזה של השדכנות קל בעיניך? בעיני הקב"ה הוא קשה.
המהר"ל מסביר את עניינו של הסיפור – כל המציאות מלאה בניגודים, גוף מול נשמה, אור וחושך, פרט וכלל. אנחנו עסוקים ועמלים לאחד מחדש את העולם הקרוע, לבנות את האמון והאחדות בין חלקי הבריאה. את מלאכת החיבור הגדולה הזו אנו מתחילים במדה קטנה, בחיבור בין איש לאשתו. כשהחיבור הפרטי הזה יצליח, אח"כ האמון ביניהם יביא לאמון בכל חלקי הבריאה ובסופו של דבר לאחדות כוללת – במהלך החשוב והגדול הזה הקב"ה מתעסק בכבודו ובעצמו (ראה באר הגולה, באר הרביעי עמודים פג – פד; אורות, ישראל ותחיתו אות כו עמודים מב – מג).
הקב"ה מלמד אותנו ש"מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב" (משלי פרק יח פסוק כב) וכנגד זה "לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ" (בראשית פרק ב פסוק יח). ואומרת הגמרא (יבמות דף סב עמוד ב ונפסק בשו"ע אבן העזר סימן א סעיף א): כל אדם שאין לו אשה, הרי הוא שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה, בלא תורה, בלא חומה, בלא שלום – כי אין טוב. אם הקב"ה בעצמו מתערב ומחבר בין האיש והאישה, זה מלמד אותנו עד כמה הדבר לא פשוט. מלאכת החיבור והזיווג והשדכנות היא מלאכת שמים ושכרה גדול. והתוצאות החיוביות של הזיווג הן בניין עולם – הרי מיצחק ורבקה נולד עם ישראל. מאדם וחווה, שהקב"ה חיבר ביניהם נולד כל העולם, כל הציוויליזציה, כל היקום, כל הטוב, כל השלמות, כל האור, כל הנשמות.
ואומרים חכמים: 40 יום לפני יציאת הולד יוצאת בת קול ומכרזת בת פלוני לפלוני (סוטה דף ב עמוד א). כבר בעולם הנשמות חיבר הקב"ה את הנשמות של האיש והאישה. נפרדו במהלך הלידה ואח"כ ברבות הימים עתידות אותן חצאי נשמות להתחבר ולהיות נשמה אחת. ועל זה כתוב בספר בראשית "וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם – אָדָם" – שמם של האיש והאישה יחדיו אחרי הנישואין נקרא "אדם". זה חיבור נשמתי בחירי של איש ואישה. זה לא חיבור כפוי של אחור באחור, גב אל גב, כמו שהיה לפני ההפרדה והנסירה (ראה בסידור עולת ראיה חלק א' עמודים שצח-שצט ד"ה אשר יצר את האדם… יוצר האדם).
אם כן, מלאכת החיבור בין גוף ונשמה, בין איש ואישה, בין הנשמות בעולם, היא מלאכה של הקב"ה. והוא נתן לנו את האפשרות ואת הכוח ואת היכולת ואת הבחירה להיות הולכים בדרכו של הקב"ה.
משימה שבועית: נסה בשבוע זה לחשוב על מישהו ממשפחתך או מכריך שאינו נשוי, ותחשוב על מישהי שיכולה להתאים לו, בהצלחה רבה!!
