בחירה חופשית – איכות חיים

"רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע… הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים…" (דברים ל', ט"ו-י"ט). לבחור בחיים מצווה אותנו התורה. לבחור לחיות. זו בחירה בניגוד לבעלי חיים שאצלם זה אינסטינקט, אצלנו זה בחירה (ראה שמונה פרקים לרמב"ם פרק ח').

ואפילו אומרים הפרשנים, היא מצווה, תבחר בחיים. אומר התלמוד הירושלמי – תבחר בחיים טובים. מכאן למד רבי עקיבא שמצווה ללמד את הילדים לשחות, להציל חיים, מצווה לאדם ללמד את בנו פרנסה שיחיה טוב, ובחרת בחיים. חיים כפשוטו (ירושלמי קידושין פ"א ה"ז; בבלי קידושי ל' ע"ב; וראה בתוספתא קידושין פ"א ממעלות האומנות).

אבל אומרים הפרשנים שהסמיכות של החיים ואת המוות, הברכה והקללה, הטוב והרע – בא ללמד אותנו על הבחירה. אחת המתנות הגדולות שנתן הקב"ה בבריאת האדם למין האנושי היא בחירה. בחירה בחיים ובחירה בין טוב לרע. בבחירה בין טוב לרע לא יכול האדם לומר ח"ו אצלי הרע הוא מולד, היא תכונה, ולכן אינני יכול להתגבר. אומרת התורה תבחר בטוב! יש בך אפשרות לתקן, לחזור בתשובה – "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" (דברים ל', י"ד), זה רק עניין של רצון ובחירה. "ובחרת בחיים" "ובחרת בטוב" כי אתה מסוגל, אתה יכול, יש לך את האפשרויות, יש לך את הכוחות, תבחר בטוב, תבחר בחיים (רמב"ם, הקדמה לפרק חלק פרק שמיני; רמב"ם הלכות תשובה פרק ה' הלכה א'; משך חכמה בראשית א', כ"ו; מכתב מאליהו ח"א עמ' 10 ו-115 וח"ב עמ' 37 ו-67; הרחבה בספר גן נעול, בית ראשון חדר ה', חלון א' לר' נפתלי הרץ וייזל[1]).

ערב ראש השנה

השמחה בראש השנה ערובה לכתיבה וחתימה טובה

בפרשה הקודמת "כי תבוא", יש את את עניין הקללות. חז"ל העירונו על כך שלעולם קוראים את פרשת כי תבוא שבת אחת קודם סיום השנה, וזה סימן לכך שהשנה כלה עם קללותיה וזהו 'תכלה שנה וקללותיה'. ועל פי זה ניתן לומר שפרשת נצבים רומזת על התייצבות האדם לדין בראש השנה, וזה הטעם שפרשה זו סמוכה לראש השנה, ככתוב: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם" (דברים כ"ט, ט'; זוהר הקדוש בשלח דף מ"ד).

בפתח השנה אנחנו עומדים "נִצָּבִים", בטוחים בדין. בראש השנה, אומרים חז"ל, לא מזכירים שום דבר שלילי, לא עצובים, לא מזכירים עברות, אנחנו "נִצָּבִים" (ראה ירושלמי ראש השנה פרק א' הלכה ג'). עניין ההתייצבות בראש השנה הוא, שהאדם ניגש לדין, יציב על רגליו, מבלי להתנדנד בחוסר יציבות, אלא עומד עם ראש מורם לדין, והמלאכים בראותם את עמידתו הבטוחה והיציבה לא יכולים לקטרג עליו כלל. ועל כן יש זמן אפילו 'הַיּוֹם' ממש, כלומר בראש השנה עצמו, שיעשה תשובה לייצב את עמידתו, ובכך יוכל לזכות בדין. אך אל יסמוך האדם להשתהות בתשובה רק ביום ראש השנה, אלא ידאג לחזור בתשובה כבר בימים המיוחדים שניתנו לשם כך, הם ימי חודש אלול.

שבה את ליבי פירושו של הבן איש חי והמשיך אותו הרב אליהו זצ"ל, שאומרים: ריבונו של עולם אנחנו עומדים לפניך עם ידיים נקיות בשמחה, עשינו רק דברים טובים בזמן ובחיים שנתת לנו ואנחנו בטוחים שתכתוב אותנו ותחתום אותנו לחיים טובים ולשלום. ואם יש משהו לא טוב, אז דע לך, ארבעים יום אמרנו סליחות, חזרנו בתשובה, עכשיו אנחנו ניצבים בשמחה ובביטחון לפניך, שתמשיך לברך אותנו גם בשנה הבאה (דברי מרדכי, ירח האיתנים עמודים פ'-פ"א; וראה אור החיים הקדוש דברים כ"ט,ט').

[1] ר' נפתלי הרץ וייזל (גרמניה, תלמיד חכם, בלשן ומשורר, מתלמידי ר' יונתן אייבשיץ, ותנועת ההשכלה ראתה בו מקור לשיטתה ולכן היה פולמוס גדול אודותיו; ראה סקירה מקיפה אודות פולמוס הרבנים ויחסם לוייזל במבוא מאת הרב משה צוריאל לספרו 'יין לבנון' על מסכת אבות עמ' 18 – 31). אביא כאן מקצת מדבריו, ו'שמע האמת ממי שאמרה': "דע יסוד גדול בחכמת הנפש. והוא שהשם ב"ה נטע כח באדם, שברצונו יוכל להמשיל הכוחות שאינן עולות מאליהן על כוחותיו הנפשיות. וזאת היא כח הממשלה הנטוע בו, והרצון הבחיריי, שבו יגזור על כחותיו מי מהם ירום, ומי מהם ישפל. ואעפ"י שטבעי הכוחות ימשיכוהו אל ההפך, הנה הוא מושל עליהם ברצונו למנוע מהם מה שיחפצו בו, ולצווֹת להעשות מעשה לא יטוהו המה אליו. ועל היסוד החזק הזה בנויות מצוות התורה החוקים והמשפטים הצדיקים והישרים, וכל מתן שכר לצדיקים, ופרעון מן הרשעים. ושיצוה השם, לא תאכל דבר זה, ולא תעשה ענין פלוני, ולא תחמוד ולא תתאוה, לא תשנא, לא תקום ולא תטור, וכיוצא בהן. וכל ספר התורה וספרי הנביאים מדברים ומזהירים על זה… כי יוצר הנפש ב"ה יודע שנטוע בה כוח הממשלה, ופירש הדבר בתורה שנאמר (דברים ל', ט"ו-ט"ז): "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע. אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ה' א-להיך ללכת בדרכיו" וגו'. (דברים ל', י"ט-כ') "ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך. לאהבה את ה' א-להיך לשמוע בקולו ולדבקה בו" וגו'. הרי מבואר שהכוח והממשלה על הטוב ועל הרע נטוע בנפש האדם, וברשותו להיות מושל ומנהיג על כחות נפשו, או להכנע מפניהם ולשלחם חפשי כרצונם וכטבעם. והכח המושל הזה הוא המתואר בתורה ובספרי הנביאים בתואר "לב". כי הוא המלך בגוף, וכוח הממשלה מלך בנפש… לכן המלה הזאת כוללת הממשלה החכמה הבינה הדעת השכל וכיוצא. ולא כונתי לפרש פה מלת "לב" כי בעז"ה אייחד לו בית לבדו, כי שגבו ורמו הדברים שידוברו עליו, וכללים גדולים אציע שם טרם יתבארו הכתובים שנזכר בהם מלת "לב". ואולם העירותי פה על הענין הקצר הזה, להודיע כי האדם מושל על כחות נפשו, ושבאמצעות הכוחות שאין כדמותן בנפשות שאר בעלי חיים תכון ממלכתו, ויהיה בידו מטה עוז ושבט המושל, לצווֹת על כוחותיו מי יעלה ומי יסתר במקומו, ולעורר כחות השכל והבינה וכיוצא שיתגלו מאליהן, מבלי שיעזרו מאחד הכוחות העולות בטבע. אלא יראו לבדנה כפי מצות המושל המכריחם לבוא לפני המלך בכל עת שחפץ בהם. ומי שהגיע אל המעלה הזאת הוא הצדיק הגמור, הוא האהוב לאלהיו, הוא שנאמר עליו (ישעיה מ"ט, ג') "ויאמר לי עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפאר". ולולי שהיה בנפש האדם נטוע כוח זה, לא היה מן הצדק שיצוהו השם לעשות כן, ויזהירהו מעשות כן, אם הוא מוכרח מטבעי כחותיו הנפשיות, ואין לו משפט הממשלה עליהן".