לשם מה יבוא אליהו?
תחילתה של פרשת פינחס נעוצה בסופה של פרשת בלק. שם סיפרה התורה על פנחס שהרג את "זִמְרִי בֶּן סָלוּא נְשִׂיא בֵית אָב לַשִּׁמְעֹנִי" (במדבר כ"ה, י"ד), על כך שלקח בהתרסה גלויה המלווה בהתנהגות מופקרת את כזבי בת צור נשיא מדיין. בעקבות מעשה זה של פנחס נעצרה המגיפה שהכתה בעם בעקבות חטאיהם. חטא זה של ישראל בא כתוצאה מרצונו ושאיפתו של בלעם להפריד בין ה' וישראל (תנחומא ישן בלק ט"ז; וראה רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק י"ב הלכות ו'-ח').
הפרשה שלנו פותחת בתגובה האלוקית למעשהו של פנחס: "פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי". וממשיכה בהכרזה על השכר המיוחד שקיבל פנחס: "לָכֵן אֱמֹר: הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם: וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר כ"ה, י'-י"ג):
למה התכוון ה' באומרו "בְּרִיתִי שָׁלוֹם"? מסביר המלבי"ם, שהקב"ה הבטיח לפנחס בשכרו שני דברים. האחד, מפני שעמדו נגדו שבט שמעון להורגו, הבטיח לו ה' שלא יפחד מהם, הוא נותן לו ברית שלום (וכן פירשו האברבנאל וריב"א). והשני, מכיוון שכהן שהרג את הנפש פסול לעבודה ואינו יכול לברך ברכת כהנים שנאמר בה 'שלום', לכן הבטיח ה' שברית הכהונה תעבור בירושה לו ולזרעו לעולם (וכן מובא בזוהר הקדוש פנחס דף רי"ד ע"א על פי ברכות דף ל"ב ע"ב; שו"ע אורח חיים סימן קכ"ח, ל"ה וראה שם רמ"א ופר"ח, א"ר ובאור הלכה; יחוה דעת ח"ה, ט"ז).
משמעות נוספת למילה "שלום" נמצא בסוף ספר יהושע, לאחר סיום הכיבוש בארץ ישראל וחלוקת הנחלות. יהושע משחרר את חיל החלוץ של בני ראובן, גד וחצי שבט מנשה לביתם אל מעבר לירדן. לא עבר זמן רב עד שנודע, כי השבטים אשר בעבר הירדן המזרחי בנו מזבח גדול. המעשה הזה כמעט שגרם למלחמת אחים בין בני ישראל השוכנים ממערב הירדן לבין השוכנים במזרחו. פנחס בן אלעזר – הכהן הגדול, עמד בראש משלחת הנשיאים אשר נשלחו אל מעבר לירדן לברר את פשר בניית המזבח. התברר כי המזבח הוקם דווקא למטרה הפוכה. הוא הוקם לְעֵד ולאוֹת על המשך שמירת הקשר עם רוב העם שהתנחל בעברו המערבי של הירדן. המזבח הזה לא הוקם כמעשה מרידה בה', ולא למטרת הקרבת קרבנות. בזכות פנחס נמנעה מלחמת אחים עקובה מדם. הוא זכה להוביל את בשורת השלום והאחדות במחנה ישראל (יהושע כ"ב, ל"א).
לפי הספורנו, שכרו של פנחס היה אריכות ימים, שלום ממלאך המוות. וכך היה, פנחס זכה לאריכות ימים מופלגת[1] (רד"ק שופטים כ', כ"ח ומלאכי ב', ה'; קהלת רבה י', י"ז – יותר משלוש מאות שנה).
התרגום יונתן מוסיף פירוש עמוק (וכן מובא בזוהר הקדוש הנ"ל), ואלו דבריו (תרגום): "הִנני גוזר לו את בריתי שלום ואעשׂהו מלאך חי ויחיה לעולם לבשֵׂר הגאולה בסוף הימים". מי מבשר לנו את הגאולה? אליהו הנביא. גם הנביא מלאכי קושר בין הברית שכרת ה' עם שבט לוי בזכות פנחס, שעיקרה החיים והשלום, ובין משימתו של אליהו, ששיאה הוא: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא …וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם" (מלאכי ב', ד'-ה' ומהר"י קרא; ושם ג', כ"ג-כ"ד).
וכך נאמר במדרש: "אמר ריש לקיש: הוא פינחס הוא אליהו[2]. אמר לו הקב"ה: 'אתה נתת שלום ביני ובין בני ישראל, אף לעתיד לבוא אתה עתיד ליתן שלום ביני וביניהם'[3]
אבל בספר התורה, המילה "שָׁלוֹם" כאן נכתבה עם ו' קטועה, הו' הזו נפסקת באמצע – להגיד לך שהשלום הזה היו לו הרבה עוֹרְרִין, לפנחס היו לו הרבה מתנגדים. זה לא פשוט לעשות דבר כזה, לפגוע באח מבני ישראל, היו עוֹרְרִין (קידושין ס"ו ע"ב). אומר הקב"ה: "הִשְׁכַנְתָּ שָׁלוֹם ביני לבין בני. הִשְׁכַנְתָּ שָׁלוֹם בתוך המשפחות. קבל מתנה את השלום. למרות שהשלום הזה לא כל כך שלם, יש עליו מתנגדים, אבל מגיע לך שלום שבא מהמילה שלמות. מבחינתי, אומר הקב"ה, הו' שלמה, מבחינתי המעשה שעשית, אם כי הוא מעשה של יחיד, לא ברשות משה רבנו, אבל הוא מעשה שהביא שלום. זה השכר, מכאן ואילך תהיה זה שמביא שלום בין איש לאחיו ובין אבות לבנים" (העמק דבר במדבר כ"ה, י"ב; וראה עוד בקיצור בעל הטורים במדבר כ"ה, י"ב).
אליהו הנביא בא להשכין שלום בעולם. תפקידו של אליהו הנביא לפני בוא הגואל, הוא לסדר לנו שלום בתוכנו, שלום במשפחות, שלום בחברה, שלום בעם, שלום עולמים. והעיקר – שלום בין ישראל לאביהם שבשמים.
[1] ראה רלב"ג שופטים ה', ל"א; שם ו', ח' שמסביר מדוע כמעט ואינו מוזכר פנחס בתקופת השופטים ושמואל הנביא וכיצד יתכן שהיו כהנים גדולים אחרים בימי חייו.
[2] בילקוט שמעוני (פנחס רמז תשע"א) מובא שהקב"ה שינה את שמו של פנחס לאליהו. ועל שינוי השם כתב הגר"א (יהל אור, אור היכלות, היכל ה' פרשת פקודי), שככל שאדם מוסיף מעשים טובים מתחדשת לו נשמה חדשה, וזו הסיבה שהיו לראשונים הרבה שמות, כי כל נשמה יש לה שם חדש, ופנחס כשזכה לנשמה חדשה שהתלבשה בו נקרא אליהו (וכעין זה בזוהר חדש כי תשא). וכתב הרב יעקב עדס (דברי יעקב, פרקי מחשבה עמ' רע"א ואילך), שיש ללמוד מכך מוסר גדול, שלפעמים האדם רואה שיכול להשתדל ולהתקדם בעבודת ה', אבל בפועל הוא מתעצל, מפני שחושב שאינו יכול להגיע להישגים גדולים. והנה מלבד מה שאין זו סיבה להתעצל, ועוד יתירה מזו יש בזה, שאם יתאמץ יותר, יתכן שתתווסף בו נשמה חדשה, ועל ידי זה יקבל כוחות עצומים וחדשים לחלוטין להגיע לאותם להישגים גדולים בעבודת ה'.
[3] מדרש אגדה (בובר) במדבר כ"ה; וכן מובא בזוה"ק רעיא מהימנא פנחס דף רט"ו ע"א; זוה"ק כי תשא דף ק"צ ע"א; פרקי דרבי אליעזר פרקים כ"ח ומ"ז; וראה חסד לאברהם מעין רביעי, נהר נ"ו; מאמר אם כל חי ח"ג פרק כ"ג לרמ"ע מפאנו; שער הגלגולים הקדמה ל"ב וספר הגלגולים פרק נ"ב
