תראה תמיד במשקפיים וורודות את המצב בארץ ישראל
בפרשנו הקב"ה הבטיח לאברהם "כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם" (בראשית י"ג, ט"ו). שואל הזוהר (ח"א דף קנ"ה ע"ב – קנ"ו ע"א), כמה אפשר לראות? הרי הארץ גדולה. אדם יכול לראות מספר קלומטרים לכל הצדדים. מה פירוש "אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה"? ואומר הזוהר, כנראה שמדובר פה על ראייה רוחנית. בדרך כלל ראייה היא השתקפותה של המציאות בעינו של הרואה, ואין בראייתו כדי לשנות את העובדות. ואילו כאן הקב"ה מלמד אותנו שישגם ראייה פועלת ויוצרת עובדות. אכן, אנחנו מוצאים בהלכה, שאדם שרואה דבר הפקר ומעוניין לזכות בו, די בראייתו בכדי לקנות (בבא מציעא דף קיח ע"א). גם אברהם אבינו, בראייתו את ארץ ישראל, סייע להקנות אותה לעם ישראל. לא היתה כאן רק ראיית הארץ, אלא מה יש מעבר לארץ, את הרוח המחזיקה את הארץ, את הצד החיובי, "אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה".
הראייה שלנו היא סלקטיבית בדרך כלל. היא רואה רק מה שהיא מעוניינת לראות, הלב מושך אחריו את העין. ניתן להיות חס וחלילה כמו המרגלים, שראו את ארץ ישראל בזווית הראייה הצרה שלהם, הגזימו ברע והמעיטו בטוב, ואפשר להיות כמשה רבנו, הרואה רק טוב, ולכן זכה לראות את ארץ ישראל במעלתה. כמו שנאמר: "אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה" (דברים ג', כ"ה). אתה יכול להסתכל על הארץ ועל המציאות בצורה רוחנית – ולקדש אותה, ולרומם אותה. להשתמש בארץ לקודש, לקדש את הארץ,לראות את החיובי והטוב של הארץ, כמו שנאמר: "וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָיִם" (תהלים קכ"ח, ה').
הראיה לפירוש זה מהפסוק הבא בפרשה: "וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ" (בראשית י"ג, ט"ז) – מה, אנחנו עפר? היהודים הם עפר הארץ? אלא שבעפר הארץ אפשר לראות את היהלומים והזהב שחוצבים מתוך העפר. וכשם שיהלום הוא תמיד נשאר יהלום, בין כאשר הוא נקי ובוהק ובין כאשר הוא מלוכלך עדיין באדמה ובוץ – כך כל יהודי, כל נשמה היא יהלום, תסתכל ותראה את החיוב שבזולת, תראה את האור, תראה את הטוב שבארץ, ראייה רוחנית. הקב"ה הבטיח לנו את הארץ הגשמית ונתן לנו את הכלים לראות את הארץ הרוחנית.
