חלף עם הרוח בהנפת העומר

"וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר[1] לִפְנֵי ה' לִרְצֹנְכֶם" (ויקרא כג, יא)

הריקאנטי (ויקרא כג, י) כתב: שהמילה "לִרְצֹנְכֶם" פירושה: שתמיד תהיה לרצון עבודת בני ישראל, ולא ישלוט במעשיהם הקיטרוג.

וביאר השפת אמת (פסח שנת תר"מ) כאשר רצונם של ישראל כאן בעולם הזה להתקרב לה', כך גם בעולם הרוחני העליון, כנסת ישראל (שזה כינוי לכלל הנשמות של עם ישראל) מתחברת לקדוש ברוך הוא[2].

בזמן המקדש היו מניפים את קרבן העומר לארבע רוחות העולם, ודבר זה היה עוצר רצונות שלילים בלב, ומחשבות לא טובות במח – מלהיכנס לאדם (פרי צדיק, שמחת תורה אות מה).

בספר שפתי כהן (על פסוקינו) ביאר שאף על פי שקרבן העומר הוא משעורים, רצוי הוא לפני ה'.

ודע שהמהר"ל מפראג (תפארת ישראל פרק כה) מבאר שאת קרבן העומר מקריבים דווקא משעורים שהוא מאכל בהמה, לבטא שלמחרת היציאה ממצרים, עדין בני ישראל לא היו ראויים לקבל את התורה, משום שהם קשורים לגשמיות, כמו בהמה שכולה גשמיות.

אבל לאחר שיעברו ימי ספירת העומר, בהם יתעלו ישראל למדרגה הרוחנית הנצרכת, מביאים את קרבן שני הלחם מן החיטים שהוא מאכל אדם.

בספר הכתב והקבלה[3] (ויקרא כג, יא) ביאר שהמילה עומר יש במשמעותה לשון השתעבדות, כמו המילה: "וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ" (דברים כד, ז), תכליתה של מנחת העומר היא להביא את האדם להיות עובד ה'.

ה' משפיע לנו שפע של חיים, שפע של ברכה, מנחת העומר מזכירה לנו לנצל את השפע של ה' לתורה ולמצוות ולמעשים טובים, ולא להשתעבד ליצר שלנו ולדברים חולפים ורגעיים.

תנופת העומר מסמלת את ריבונותו של ה' בעולם, ואת כל יכולתו, כמו שאמרו לנו חכמים: "מוליך ומביא – למי שהעולם כולו שלו, מעלה ומוריד – למי שהעליונים והתחתונים שלו" (פסיקתא דרב כהנא, העומר, וראה אור הרעיון עמוד קפד).

הרב שמשון רפאל הירש (בביאורו לשמות פרק כט פסוקים כב-כה) כותב שהתנופה מַפנה את הדבר המונף כלפי הכלל, והמניף מתחייב להעמיד את עצמו, את כשרונותיו, את יכולותיו ואישיותו, לרשות הציבור והכלל, ולא להיות אגואיסט ולהסתכל רק על עצמו.

[1] הרב יששכר שלמה טייכטאל הי"ד בספרו משנה שכיר על התורה (פרשת אמור עמוד 338) שואל: למה תלתה התורה את ספירת העומר בהקרבת העומר: "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה" (ויקרא כג, טו), ועונה הרב: מצות ספירת העומר מורה על טהרת הנפש, ומצוות קרבן העומר מורה על טהרת הגוף (שהרי העומר מתיר לאכול את התבואה החדשה), ומכיון שטהרת הנפש היא העיקר והיא התכלית, לכן היא מופיעה כשלב ב, כאשר שלב א הבסיסי הוא טהרת הגוף, ובלי טהרת הגוף אי אפשר להגיע לטהרת הנפש.

[2] עיין גם בעבודת הקודש לרב משה דוד וואלי ע"ה עמוד רמה.

[3] הרב יעקב צבי מֶקְלֶנְבּוּרג, מגדולי הרבנים בגרמניה לפני 150 שנה.