אין מצב שחתן שוכח את הכלה

היום ל"ג בעומר, יום הפטירה של רשב"י, לכן נגיד דברים שכתובים בזוהר בשמו[1], וכהדרכת רשב"י עצמו בימי חייו: "אמר רבי שמעון לתלמידיו: בני, שנו מדותי, שמדותי תרומות מתרומות מדותיו של רבי עקיבא" (גיטין ס"ז ע"א). וכן דעתו שילמדו את תורתו גם אחרי עלותו השמימה: "דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר" (יבמות דף צ"ז ע"ב; בכורות דף ל"א ע"ב), ונזכה בעז"ה שימליץ טוב בעד כל הלומדים מתורתו (עפ"י ספר חסידים סימן רכ"ד).

הפרשה פותחת בברכות שה' יביא על עם ישראל אם ישמרו את מצוותיו. בין רשימת הדברים הטובים נאמר: "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכֲכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם" (ויקרא כ"ו, י"א). מהי המתנה הזו "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכֲכֶם"? לפי הפשט – הקב"ה ישכון בארץ, השכינה תשרה בארץ בבית המקדש (רש"י וספורנו). אומר רשב"י בספר הזוהר, "מִשְׁכָּנִי" מלשון משכון (זוהר הקדוש בחוקותי דף קי"ד ע"א-קי"ד ע"ב; וראה שמות רבה כ"ט). אני נותן לכם את המשכון בידכם כדי שאני אצטרך תמיד לקחת אותו לשמור אותו, תשמרו את המשכון, תשמרו את השכינה, תשמרו אותי אתכם כמשכון. ולכן זו ברכה גדולה מאוד, שבכל מצב, בכל מידה, אנחנו נמצאים ביחד עם המשכון, עם השכינה. המשכון הולך איתנו.

בסוף הפרשה נאמר: "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם". מסופר בזוהר (שם, דף קט"ו ע"ב), שרבי יוסי בן חלפתא, חברו של רשב"י שואל את בנו, רבי אלעזר – מה פירוש "לְכַלֹּתָם"? אומר רבי אלעזר, יש לי פירוש נפלא. "לְכַלֹּתָם" מלשון כלה. הקב"ה השאיר בתוכנו את כלתו. גם כשאנחנו בגלות. גם כשאנחנו לא ראויים לשכון בארץ ישראל. יש משכון שנקרא כלה. אם הכלה של הקב"ה, שזו השכינה נמצאת איתנו גם בגלות זו הערובה הטובה ביותר שהקב"ה יחזור לכלתו ויחזיר אותנו ויגאל אותנו.

[1] גולת הכותרת של תורת הרשב"י, ספר הזוהר הקדוש, מלמדנו אליהו הנביא שבזכות הלימוד בו, יצאו ישראל מן הגלות ברחמים (זוהר נשא רעיא מהימנא דף קכ"ד ע"ב). הרמח"ל מגדיר את תורתו של רשב"י: "מן התיקונים הגדולים שנתקנו בעולם היה ספר הזוהר… כי הוא לגאולה הוכן, ולהצמיח קרן ישועה לבית ישראל" (תחילת אדיר במרום). והוסיף הרב קוק שחכמת הקבלה היא "חכמת ישראל האמיתית, שיסודה הוא ההכרה בערך האלוקי של נשמת האומה", שהיא "כולה צפיית ישועה, כראוי לחכמה העליונה, שאינה מתפשרת עם ההווה הלקוי, כי אם עולה היא ברוח ה' אל העתיד המתוקן הנהדר בקודש" (מילון הראי"ה ערך קבלה עפ"י מאמרי ראי"ה עמוד 280; אגרות ראיה ב' עמוד צ"א; חזון הגאולה עמוד צ"ו; וראה אורות התחיה פרק נ"ז ופרק ס"ד).