לכבוד יום הפטירה של מורי ורבי דודי הגדול, שהיה מקובל גדול ופוסק הלכה דגול, ומחנך נערץ, חכם נעים בן אליהו זצ"ל. נזכיר ונלמד דברים בשמו כפי שהם מובאים בספרו "אבן ישראל" (עמודים 312-319) בעניין "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" (דברים יח, יג).
"כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך… ואמרת אשים עלי מלך… שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלוקיך בו מקרב אחיך, רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרים למען הרבות סוס… ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו, כסף וזהב לא ירבה לו מאוד" (דברים פרק יז, פסוקים יד-כ, וראה מהר"ל בחידושי אגדות לסנהדרין דף כא עמוד א).
אלו שלושת האיסורים שהמלך נצטווה בהם. והם כמעט הדבר היחיד בתורה שכתוב עליו טעם. לא ירבה לו סוסים – כדי שלא ישוב למצרים, ממלכת הסוסים; לא ירבה לו נשים – שלא יסור לבבו; ולא ירבה לו כסף וזהב – כדי שלא יגבה ליבו ויסור מדרכי ה'.
ומספרת הגמרא: אמר שלמה המלך "אני שלמה המלך, החכם באדם, ארבה נשים ולא יסירו את ליבי, אני ארבה כסף וזהב וזה לא יזיז לי, ארבה סוסים, ולא ארד מצרים. אני יודע להתגבר על עצמי, אני החכם באדם" (ראה ירושלמי סנהדרין פרק ב הלכה ו).
בהמשך הפרשה כתוב: "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" (דברים יח, יג) מה זה אומר? אומר מורנו ורבנו הרב נעים: התורה לימדה אותנו פה את מידת התמימות. לא לחשוב כמו שחשב שלמה ש: 'לי זה לא יקרה', 'אני יכול להתגבר על עצמי', 'מי יכול להטות את לבבי?', 'התורה לא התכוונה אלי'… זו היתה התחכמות. התחכמות כזו לא הצליחה אפילו לשלמה. ואנחנו יודעים שלעת זקנתו, נשיו הטו את לבבו. ועל זה אמרה התורה, אל תתחכם! (ראה פירוש רש"י לפסוק זה).
הדוגמה השנייה שמביא הרב על התמימות היא רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול. המשנה מספרת לנו שבליל שבת, כשאדם קורא, לא יקרא לאור הנר. כך גזרו חכמים. בזמנם היתה צלוחית של שמן ובתוכה פתילה – זה היה הנר. למה אסור? שמה יטה כדי לראות את הכתב הקטן בצורה יותר ברורה. לקראת הסוף הנר נחלש, והאדם עלול להטות את הצלוחית עם השמן, כדי לקרב את השמן לפתילה, וכך יגבר האור. וזה מבעיר! לכן אסור.
אמר רבי ישמעאל, 'אני אקרא ולא אטה, ההלכה הזאת נאמרה לאנשים פשוטים שלא יודעים מה אסור ומה מותר, אך אני אדם חשוב, אני יודע, אני לא אטה'. ומה קרא בסוף? קרא והיטה.
ומצאו שכתב בפינקסו: אני ישמעאל בן אלישע עברתי על דברי חכמים, קריתי והיטיתי, ואני מתחרט ומבקש סליחה, כשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמנה (על פי שבת דף יב עמוד ב).
אומר הרב נעים: אנחנו רואים כמה אדם לא צריך להתחכם, אפילו שהוא גדול וצדיק, ראה ערך שלמה המלך, וראה ערך רבי ישמעאל, שאפילו אנשים גדולים כמותם, בסוף נכשלו כי סמכו על שכלם ורוחב בינתם.
הגמרא לא מטייחת, לא מסתירה, היא מפרסמת כשלונם, כמו שהיא מפרסמת את כשלונו של שאול המלך לדוגמא (כמובא בשמואל א פרק טו ובתלמוד הבבלי מסכת יומא דף כב עמוד ב) שלא רצה להשמיד את עמלק מטעמים הומניים, יצאה בת קול ואמרה: "אל תהי צדיק הרבה" (קהלת ז, טז), אם התורה אמרה למחות את עמלק – אז תקיים בתמימות את צו התורה.
ראינו לאן הובילה "צדקותו" של שאול בפרשת נוב עיר הכהנים (שמואל א פרק כב). ועל זה אומרים חכמים (תנחומא פרשת מצורע אות א) "כל המרחם על אכזרים סופו להתאכזר לרחמנים".
