קורח חולק על משה רבינו, והחולק על משה זה כמו אדם שחולק על השכינה. הקדוש ברוך הוא כועס, "ויאמר ה' אל משה, הבדלו מתוך העדה ואכלה אותם… ויפלו על פניהם ויאמרו אל אלוקי הרוחות לכל בשר, האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף" (במדבר טז, כ-כב).
מהו השם הזה אלוקי הרוחות? ואיך הטענה הזו מצליחה לשכנע את ריבונו של עולם?
יסוד המחלוקת הוא ההפרדה, הפרדה היא בחומר. אבל ברוח למעלה הכל מאוחד, באידאל אין מחלוקות, אצל הקב"ה אלוקי הרוחות אין מחלוקות הכל מאוחד.
את המפתח להבנת העניין נתן לנו רבינו חיים בן עטר, ואלו תוכן דבריו: אתה ה' חפץ שכל הרוחות יקבלו מלכותך בעודם בשר, והרי האדם עשוי הוא מ: רוח וגוף בשר, הבשר הוא מקור התאווה והוא זה שיוצר את המחלוקת, אבל אתה ריבונו של עולם נעלה מעל הבשר. ואם תסתכל עלינו על עם ישראל באופן הזה הדברים יראו אחרת. וכי מה רווח יש לך מזה אם תכלה את הבשר? לא יהיה מי שישבחך.
ולכן אנחנו ריבונו של עולם עם כל המורכבות של גוף ונשמה – אנו מוכנים לעשות הרבה מאד בעולם, אנו יכולים להתאחד באמצעות הרוח ולא באמצעות הבשר והחומר שמביא לקנאה ותאווה וכבוד וכל הדברים היוצרים מחלוקות.
המחלוקת היא סם החיים של היהדות כל עוד מניעיה טהורים ומטרותיה חיוביות (ראה שיג ושיח ב של הרב יונתן זקס עמוד 190).
היהדות היא תופעה יחודית: ציווליזציה שכל כתבי הקודש שלה הם קבצים של מחלוקת. בתנ"ך – גיבורי האמונה – אברהם, משה, ירמיהו, איוב – מתווכחים עם אלוהים, המדרש כולו מיוסד על ההנחה של שבעים פנים לתורה, המשנה בחלקה הגדול ישנם מחלוקות, בתלמד יש העמקה של מחלוקות.
רבינו יונה על המשנה באבות (ה, יז) מחלוקת לשם שמים שסופה להתקיים, אומר: מחלוקת לשם שמים היא מחלוקת על האמת (בה גם המפסיד מנצח, כי תבוסה מפני האמת היא התבוסה היחידה שהיא גם ניצחון) ושאינה לשם שמים היא מחלוקת על הכוח (בה גם המנצח מפסיד, מפני שכאשר אדם מקטין את יריביו, הוא מקטין גם את עצמו).
